כאשר אתה יוצא לדרך כי אתה יודע שזה שם ,בלי שאף אחד לא אמר לך זאת ,אתה יוצא עם המצפן הרוחני שלך. הוא מובנה בעצם תחושת הכרח החיפוש שלך.מתוך הנדודים התהיות הכשלונות וההחכמה נולדת דרכך היחודית שלך.הליכה על פי מצפנך שלך בעולם שהוא אתה,היא חלק בלתי נפרד מן המפגש עם האור האישי כל כך שלך.אין דומה לו ואין שני לו .אז איך תלך אליו בדריו של אחר. מי שזקוק למורה הוא זה ,שאותו מצפן אינו איתו ואין דרכו אל אורו שלו, אלא אל אור כל שהוא שיאפשר לו לחוש משהו ,אבל שאינו שלו. לכן גם ההתמכרות למורה .אם אתה לא המקור של אורך תחיה כנזקק.אין אור אוניברסלי שאליו כולם מגיעים ויש כאלה שיודעים את הדרך.יש אור אישי מאד שמצטרף לאין ספור אורות אחרים .שים לב כמה שהאור האישי ,והפרטי שאליו היגעת בכוחות עצמך כאשר גם הדרך מעצימה אותך,מלא חיוניות התחדשות והתרגשות בכל מפגש איתו.זאת היא החירות האמיתית .מורים אינם מביאים לשם.
הגב לתגובה זו