תגובות עד כה: 5 תגובות, ב- 4 דיונים. הוסף תגובה 4.  אפשר לקבל לינק לחלק הראשון של המאמר?  ל"ת      אמיר,  תל אביב,    13/08/06 14:22 הגב לתגובה זו 3.  עושה רושם ש-     גוטמן,    13/08/06 12:16 עושה רושם שהחיים בשנות ה-80 בת''א היו ממש מגניבים... חבל שלא זכיתי להסתובב בשינקין של שנת 1985 או משהו כזה-נראה לי שאז זו הייתה תקופה יותר אופנתית ומעניינת מהיום... ''נגוע'' זה סרט תל אביבי אפל,קודר ומגניב! ממש אהבתי אותו! הגב לתגובה זו 2.  הנביא עמוס     עמרי,  תל הביב,    13/08/06 12:03 אי אפשר שלא להצטמרר מהתרגשות בכל פעם ששמו של עמוס גוטמן מועלה מחדש, ללא ספק אמן מהחשובים, אסתטיקון נפלא. אפשר לדבר על ההבדל שבין עידן הפילם - עידן מלא פרטים קטנים ומערכת יחסים מורכבת עם הצילום והתאורה כפי שכל צלם ותיק יכול להעיד, לעומת עידן הדיגיטלי, המוניטורים המידיים, תוצאת אינסטאנט - בוא נקרא לילד בשמו קולנוע קווירי סטייל פוקס אוחובסקי, קולנוע ריקני מלוטש חסר מעוף, אשר דבק בקלישאות של רובציי מועדונים של זמרים הנאנקים בתוך ארונות של תדמית מפוברקת, עידן של כוכבים נולדים - חגיגה של עממיות חסרת בושה, המרקדת על פס ייצור העתק הדבק. הגעגוע לעומק ומכאן לעמוס גוטמן היא קצרה, מי שזכה לעלות במדרגות האגדתיות של בית קפה ''הישי'' יודע על מה אני מדבר, בדרך המובילה פנימה [ונתקלת בשירותים כמה סימלי] הרגשת את עצמך כהומו, המדרגות של ''ההישי'' היו מתכתיות ורעשניות לא יכולת להתחמק מהניראות, ולא רצית, פנימה עברת במסדרון מואר באולטרא ויולט הופך כמו במעשה כשפים לחייה מיוחדת עוף לילה, שולחנות עגולים מוארים וכמובן דמויות מיתיות כמו איילה - רדופת שדים מנסה לחמוק מציפורניי השב''כ וכל שאר העולם, מסתפקת בארוחת ערב ובצביטות מכאיבות לסובבים. כך בדיוק ההרגשה לצפות בסרט של עמוס גוטמן - כאב משחרר. הגב לתגובה זו 1.  ג'וליאנו מר     רן ת''א,    13/08/06 11:09 אחרי ש''בר 51'' יצא הוא ליכלך על גוטמן בעיתונים שהבמאי ההומו הזה התאהב בו...זה היה כל כך משפיל וגס. חרא של טיפוס הג'וליאנו מר הזה. הגב לתגובה זו          נו, ואיפה הוא היום? מי זוכר אותו? חחחחחח  ל"ת          מר מריר ותפל,    13/08/06 20:50 הגב לתגובה זו