תגובות עד כה: 30 תגובות, ב- 17 דיונים. הוסף תגובה 17.  החיים על פי אגפא     מתי שמואלוף,  תל אביב,    24/07/06 14:48 הסרט ''החיים על פי אגפא'' פירק את דמות הצבר והראה הקשרים בין המיליטריזם, אשכנזיות, לבנות ועוד לבין הבניית הגבר הציוני-אשכנזי המדכא. בו בזמן, הסרט הנציח את סטריאוטיפ הארס, שמפריע ל''לוחמים'', ובמקביל את עובד המטבח הפלסטיני. שני הסטריאוטיפים הללו, הראו שבנקודת הזמן הספציפית שבה נעשה והוקרן הסרט, אחד מגדולי הבימאים בישראל, לא רק ייצג בסטריאוטיפיות שטוחה את המזרחים ואת הפלסטינים, אלא שהוא עשה זאת עם פירוק הצבר. כך השמאל התרבותי הישראלי יכול היה ל''קבל'' את הסרט בצורה כה נרחבת, מבלי להצביע על הבעייתיות בהצגת ייצוגי המזרחי והפלסטיני. הגב לתגובה זו 16.  עמוס     אודיה,    20/07/06 11:40 ליוותי את עמוס בסדרת ראיונות שערכתי עמו במשך שלוש שנים לפני מותו. עמוס התוודה באוזניי (ולא רק באוזניי) לא פעם על סלידתו (העצמית והחברתית) מהמונח הומוסקסואליות. נדמה היה שעמוס חש שהוא ''מקולל'', מונח שבו השתמש פעמים רבות בשיחותיי איתו. הוא דבר ארוכות על הומוסקסואלים כאנשים אומללים, צרי אופקים, חסרי יכולת אמיתית לאהוב לתקשר ולהביע חום אנושי. עמוס התוודה בפניי שמלבד יחסי-מין מזדמנים, העניין שהיה לו בהומוסקסואלים (מלבד ביצירתו) היה עניין מועט ביותר, ושמשיכתו הרגשית והמינית הופנו בעיקר, אם לא תמיד, לגברים סטרייטים. במרבית סרטיו שיחקו הומואים ספורים, אך בעיקר כיכבו בהם גברים סטרייטים. עמוס הסביר זאת בטיעונים חריפים ובוטים מדי שאינני מוצאת לנכון לציין במדור ''גאווה''. אני זוכרת היטב כששאלתי אותו אם זו שינאה עצמית, ענה לי ביובש שבשעה שכולם מעריצים את יופיו, כשהוא מביט במראה הוא חש מועקה גדולה. עמוס לא חי בשלום עם זהותו המינית, ויותר מכך לא יכול היה לחיות בשלום עם ההומואים מסביבו. לא מעטים מהאנשים והיוצרים שחברו אליו בעשייתו הקולונעית ניתקו עמו את הקשר לחלוטין בגלל שסלידתו מהומוסקסואליות הפכה במהלך השנים למזנטרופיות מוחלטת. אלו שחידשו עמו את הקשר עשו זאת רק כשהיה כבר על ערש דווי ומתוך מחווה אחרונה. בשיחת טלפון אחרונה שנהלתי אתו, אמר לי ''הם שונאים אותי ואני שונא אותם - בואי נשאיר את זה ככה''. לאחר מותו שוחחתי עם רבים מהשחקנים ששיחקו בסרטיו. אחד מהם, הומוסקסואל שכיכב באחד מסרטיו הקצרים הראשונים של עמוס, טען שעמוס היה ''לא פחות מהומופוב''. לפחות 3 שחקנים סטרייטים ידועים ששיחקו בסרטיו טענו בפניי שידעו מלכתחילה שהסיבה המרכזית לכך שלוהקו הייתה משיכתו המינית של עמוס אליהם. אחד מהם סיפר לי שבשיחותיו עם עמוס נגלה לפני עולם שחור משחור שלא היה מודע לקיומו. תסריטאית ידועה שכתבה עבורו ובשיתוף עמו מספר תסריטים טענה שהוא היה יוצר רגיש ואיש איום ונורא שקשה היה לשהות במחיצתו מבלי לחוש שהוא שונא את כל שמתרחש סביבו. ''הוא היה האיש היחיד שהכרתי שהיה מסוגל לשכנע כל אדם לשנוא את עצמו''. אחד מקרובי משפחתו אמר לי שעמוס היה נוהג לומר שההומוסקסואליות תהיה הסיבה למותו בדרך זו או אחרת. הגב לתגובה זו          עמוס         דני לחמן,    21/07/06 04:51 עמוס היה רחוק מלהיות מלאך. הוא פגע בהרבה מאוד אנשים, בעיקר אלו שרצו אותו. הוא היה צרכן אהבה בלתי נתפס. לא רק בני אדם, עץ או קיר שנשען עליהם היו חייבם להקרין אליו אהבה. הבעיה הייתה שהוא צרך את המשיכה אליו אך לא היה מסוגל לספק את מה שדרשו ממנו. בתמורה עם גברים זה עוד איכשהו עבד למרות שגם בחברה ההומואית השאיר פגועים רבים. אך היחסים המזדמנים הללו מקובלים יותר בקהילה. ועמוס היה סוג של נדיב מיני שנתן עצמו כמעט לכל דורש. הדברים הסתבכו שהמפגשים היו עם נשים. נשים רבות, בהן מנוסות מאוד עם גברים אחרים התאהבו בו. הוא אהב להיות נאהב ולא ידע לשים את הגבול ברגע הנכון כשעוד אפשר היה להגיד עד כאן. נשים נפגעו ממנו הרבה יותר. הייתה לו משיכה לאנשים נאורוטיים. צרכני סמים, אלכוהוליסטים ונשים מוטרפות בצורות שונות. אנשים מסוג זה הצליחו אפילו לקחת שליטה על חייו לזמן מה. אך בסופו של דבר ברח ופגע. למרות שעמוס לא היה סכיזופרן, הוא היה משמיע, ובעיקר לנשים, את מה שחשב שהן רוצות לשמוע. נכון, היה לו קשה לקבל את זהותו המינית, אך כשדיבר על כך עם אישה היה הופך את העניין למשהו הרבה יותר קשה ממה שהיה במציאות חייו. הוא היה בטוח שנשים תאהבנה אותו יותר אם ידבר על התייסרותו ההומוסקסואלית. לעמוס היו קשיים רבים לצור קשרים חברתיים. מצד אחד הוא היה צריך להיות נחשק ומצד שני היה לו קשה לקבל שאנשים נמשכו אליו בגלל יופיו. הוא היה רוצה שיאהבו אותו בשביל תכונות שלמעשה לא הצליח לפתח בעצמו אך מצד שני לא הפסיק לטפח את יופיו. איש של הרבה ניגודים. בעניין השחקנים שלוהקו לתפקידים, אני אשם חלקית בזה שרובם לא היו הומוסקסואלים. באותם ימים מעטים היו מחוץ לארון ולא רק שהמונח גאוה לא היה קיים בכל מבחני הבד השחקנים שהיו הומואים נראו פטטיים. עד שפגש את בועז תורג'מן שסיפק את הסחורה בשל אישיותו התוססת והמיוחדת. לאחרים היה קשה להיות הומו שמשחק הומו. והייתה בעיה גדולה הרבה יותר עם ליהוק. עמוס רצה שהשחקנים יידמו לו עד כמה שאפשר. אני חושב שהדוגמא המוחשית ביותר היא יונתן סגל שתסרקתו בגדיו והאיפור גרמו לו להראות כמו העתק כמעט מדויק של עמוס. אחד הדברים שעזרו לו היה משפט שאמרתי לו '' סרט זו התקשרות לזמן קצוב מראש- נגמר הסרט נגמרה ההתקשרות'' הוא הפנים והתנהג בהתאם. אחר כך אנשים שנמשכו אליו נפגעו שלא שמר איתם קשר. הוא לא היה מסוגל. אני מניח שגם אליך וגם אל התסראיטאית שלו התנהג באותה צורה בה התנהג לנשים. קירב אותן, מלמל משהו על שנאת ההומוסקסואליות שלו ואם היית מספיק נאורוטית הוא היה נותן לך להשתלט על חלק מחייו עד שהיה נחנק ובועט. עמוס לא נמשך רק לגברים סטריטים. עמוס נמשך לגברים. לכל הגברים. להרבה גברים. וגברים נמשכו אל מלכודת הדבש הזו ששמה היה עמוס. היחסים הארוכים ( יחסית) שהיו לו היו דווקא עם הומוסקסואלים כמעט מוצהרים. והיו אחדים כאלה עד סוף ימיו. זה לא מנע ממנו ''להתאהב'' ולרצות כל גבר נאה גם אם היה סטרייט. מה שבאמת עניין את עמוס עד קצה גבול היכולת שלו היו סרטיו. ואם הפך לשונא הומואים גדול יותר משהיה הרי זה משום שלא הבין איך הקהילה לא קיבלה את סרטיו. לא ראיתי אותו בשנות מחלתו כי לא יכולתי לעמוד בזה רגשית, כך שאינני יודע לאיזה שינוי נפשי נוסף המחלה גרמה לו. אך אי אפשר שלא להבין שמחלה כזאת לעולם איננה פיזית בלבד והיא משנה את המערכים הנפשיים. הגב לתגובה זו              עמוס             אודיה,    21/07/06 22:01 ראשית, דני, אני רוצה להודות לך על הרחבת השיחה והרגישות. אינני רוצה לפרט יותר בנוגע לחייו הפרטיים של עמוס. אני, וגם אתה אני מניחה, יודעים יותר מדי מכדי לחלוק זאת עם העולם כולו. ושנינו, אני חוששת, לא עוסקים בדעות אלא בעובדות. לכן אני רוצה לכתוב משהו שהוא בגדר דיעה. בנוגע לאי-קבלת סרטיו בקהילה. אני יודעת בוודאות כמה קשה היה להומואים בזמנים הלא כל כך רחוקים ההם לגשת בכלל לקופת הקולנוע ולרכוש כרטיס לסרט שעסק בצורה מוצהרת כל-כך בהומואים. נדמה לי שאלה ש''אזרו אומץ'' נבהלו וסלדו בעיקר מהעובדה שעמוס העמיד מולם מראה. אנשים אינם אוהבים לעמוד מול מראה, במיוחד כשהמראה משקפת להם מציאות עגומה שהם עצמם שקועים בתוכה. נדמה כאילו כל הדמויות בסרטיו של עמוס, דהיינו כל השתקפות של הצופה עם כל דמות שעמה רצה להזדהות, שיקפה מציאות קודרת יותר מקודמתה. קשה למצוא תקווה או אור בקצה המנהרה בסרטיו, ומי שחיפש נחמה בסרטיו, מצא עצמו לכוד במעיין סיוט מלנכולי שבו לכל מגע, צבע וצליל היה טעם חולני, קדחתי. האימרה הרנסנסית ש''תפקידה של האומנות להציע תקווה'', נדחתה, ייתכן בצדק, מסרטיו, ואני מניחה שהצופה הממוצע לא יכול היה להשלים עם זה. אני כמעט משוכנעת שגם לו היה עמוס במאי של סרטים ''סטרייטים'', לא היה זוכה לקבלה גדולה מאותן הסיבות, בוודאי לא בקרב צרכני התרבות הישראלית של אז, ואף היום, שניזונה וצמחה מעליצות וחדוות חיים, מזויפת יותר או פחות, מגוייסת יותר או פחות. מאמר מרתק שכתב פרנסואה טריפו משרטט תהליך לינארי יפהפה שבו כמעט כל אומן מתחיל את יצירתו בנקודה חשוכה ועם חלוף השנים הולכות ומתבהרות יצירותיו, מתמלאות באור, נחמה והשלמה שיש בה מן הפיוס. אין לי ספק שאילו עמוס היה חי היום וממשיך ליצור, היינו רואים בסרטיו חיוך הולך ומתפשט. נדמה כאילו רמז לנו על כך בסופו של חסד מופלא, אך שם גם נגדעה נקודת האור עם מותו. אני אומרת זאת מכיוון שאני ליוויתי אותו גם בימיו האחרונים, זכיתי לקבל ממנו טיוטאות לתסריטים חדשים, וכבר מעיון ראשון בהם יכולתי להרגיש שאילו היה מגשים אותם היינו רואים עולם אחר, מואר יותר, טוב יותר, משועשע מעצמו וכמעט נאיבי בסרטיו הבאים, סרטים שלא נראה כבר לעולם. מדהים לראות איך תוך שנים ספורות חלה מהפכה גדולה כל כך, בלשון המעטה, בתפיסת ההומוסקסואליות של הומואים וסטרייטים כאחד. נדמה כאילו היה זה בין לילה שעולם המחבואים הנורא בו הייתה שרויה הקהילה הפך למסיבה צבעונית. כמובן שזה דבר נפלא, על כך אין עוררין אני מקווה. מצד שני, הצעד הענק שפסעה הקהילה קדימה תוך זמן קצר כל כך, דחף, לדעתי, את סרטיו של עמוס צעד אחורה, עד כדי שנדמה כאילו סרטיו נעשו ארכאיים, כאילו צולמו בימי הביניים של הקהילה, ולא רק לפני שנים לא כל כך רבות. יש בזה מן האיכות של התיעוד, ומצד שני, אני חוששת, וזמנים יוכיחו, שתחול עליהם דהייה איומה ונוראה. מכייוון שציינת זאת בדבריך, אני רוצה להדגיש שעמוס ואני היינו ידידים קרובים ביותר, מלמולים לא היו בינינו אלא שיחות ארוכות, אינני נאורוטית, מעולם לא ניסיתי להשתלט על חייו ומעולם לא נבעטתי מתוכם. נהפוך הוא. יחסינו היו מבוססים כולם על כבוד רב וחן אנושי שאני יודעת שלא מצא במאהביו, מאהבותיו וקולגות שלו. עמוס ידע תמיד שאהיה שם לצדו, ולי היה מובן מאליו שאהיה עמו גם בימיו האחרונים, כשנזנח על ידי רבים. אינני רוצה לציין מה אמר עמוס על כל מכריו שנעלמו לפתע. הדבר יפגע בך אישית, לצערי. גם על אותם גברים וידידים ספורים שבאו לסעוד אותו בימיו האחרונים היה דעתו קשה. הוא חש שהם עופות טרף שבאים לרחרח אם עודנו בין החיים. הגב לתגובה זו                  זכרונות עמוס                 דני לחמן,    22/07/06 02:52 אודיה. אין לי רצון להמשיך לפרוט את אישיותו של עמוס. אני יכול להגיד רק עוד כמה משפטים. כשכתבתי על נשים נאורוטיות לא התכוונתי אליך כי אינני מכיר אותך. התכוונתי למספר נשים שחלקן המצאו הד מעובד בסרטיו. את לא יכולה לפגוע בי בציטויטים מדברי עמוס עלי מכיוון שידידים דאגו לצטט את מה שהיה לו להגיד עלי ועוד ניסוח לא ישנה. אני ניתקתי ממנו הרבה לפני שחלה למען שלמות נפשי. דבר שהוא לא היה יכול להבין. אהבתי את עמוס מאוד ( לא אהבה רומנטית מינית) ולא נסוגתי מרגשותי. אך מעמוס ברחתי כשם שברגע מסוים כשהלכתי לעבוד בסרטים עם אחרים הוא סרב לענות על טלפונים ממני. כי '' בגדתי''בו. אבל זה עמוס. ואם את רוצה את מוזמנת לקרוא סיפור שכתבתי והוא מוזכר בו באתר http://sipurim.com/ לסיפור קוראים מי יחבק אותי הלילה. למרות שהספור לא הושלם ולא הגעתי לעבד אותו סופית אני חושב שתמצאי בו עניין הגב לתגובה זו              רוח נגועה             לוציוס,  תל הביב,    21/07/06 20:47 הצצה נדירה לתוך זכרונות העבר, חלקם טובים חלקם קשים, דווקא במקום שיש בו סתירות יש חיים טוענים האנתרופולוגים, יש כאלה שיסכימו איתנו:) הגב לתגובה זו          מרתק! אנא כתבי עוד  ל"ת          לוציוס,  תל הביב,    20/07/06 23:21 הגב לתגובה זו 15.  עמוס גוטמן היה גאון ויוצר בחסד     שחר,    20/07/06 08:20 הסרטים שלו הם אחד הדברים שעיצבו את האישיות שלי לאורך השנים ואני מודה לו על כך. העובדה שיכל להתפתח ולהתקדם מאד קשה לי. אני לא מסכים ששנאו אותו, יותר נכון לחשוב שלא הבינו או שפחדו ממנו. הגב לתגובה זו 14.  איתגרת אותי מחשבתית לחמן     מוטי,    20/07/06 03:36 נ.ב. אתה מלמד לבגרות?:) הגב לתגובה זו 13.  הוא היה יפה ואלוהי..     רון קשת,    20/07/06 02:49 וידוי: הערצתי אוו שנים בסתר.. הגב לתגובה זו 12.  סרטים מעולים     חנה,    19/07/06 17:31 חוץ מחימו... יוצר מקורי הנאמן לעצמו ורק חבל שלא ידעו לפרגן לו כל עוד יכל להינות מכך. הגב לתגובה זו 11.  להעריץ את גוטמן להקיא את פוקסאחובסקי     ירון,  תל-אביב,    19/07/06 16:24 צריך להעריץ את גוטמן. שבניגוד לעבודות הגלויתיות והשטוחות של הצמד פוקס אוחובסקי. הצליח להציג את הקהילה בדרך אמיתית ולא מלוקקת. הגב לתגובה זו          יפה אמרת  ל"ת          לוציוס,  תל הביב,    20/07/06 08:48 הגב לתגובה זו 10.  אבי הקולנוע האישי???     לחמניה,    19/07/06 15:41 מה פתאום?! סרטי ''הרגישות החדשה'' או ''הדגם האישי'' בקולנוע הישראלי צצו לקראת סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, אף לפני שגוטמן ביים את ''פרמיירות חוזרות'' ו''מקום בטוח''. ראה-נא את ''השמלה'' של ג'אד נאמן, ''חור בלבנה'' של אורי זוהר, ''שבלול'' של בועז דודזון... עמוס גוטמן הושפע מהם. הוא בוודאי לא הראשון ששבר את הקו הקולקטיביסטי בקולנוע הישראלי. צא ולמד קולנוע ישראלי, לחמן! הגב לתגובה זו          אני חושב שההגדרה קולנוע אישי אצלך שונה משלי         דני לחמן,    19/07/06 22:22 את אשמלה כנראה לא ראיתי כי אני מצליח להזכר באף פריים מהסרט. אך חור בלבנה היה סוג של גאגים שחלקם היו מצחיקים מאוד אך עסקו בתופעה מאוד ישראלית שאם אדם אחד פוצח קיוסק ומצליח מיד נפתח אחד מולו. לא ממש נושא אישי. גם שבלול לא באמת עסק במשהו אישי, מצטער אני לא ממש זוכר אותו לפרטיו. גוטמן היה הראשון שעשה קולנוע של '' האני'' לא יעזור. זה לא מפחית מחשיבותם של סרטים נסיוניים אחרים . עמוס היה '' אוטר'' קולנוע אמיתי. כן. אורי זוהר היה מוכשר מאוד ועיניים גדולות היה סרט מצוין. והין עוד. אך אלו היו סרטים של '' הם'' הגב לתגובה זו              גוטמן לא האקזיסטנציאליסט הראשון בקולנוע הישראלי             לחמניה,    20/07/06 12:13 אורי זוהר מבטא חשיבה אקזיסטנציאליסטית מובהקת ב''שלושה ימים וילד'' (1968), למשל, כמה וכמה שנים לפני שעמוס גוטמן (שאני בהחלט מעריך) החל בכלל לעשות קולנוע. עניין של עובדות היסטוריות, כרונולוגיות, מחקריות. הגב לתגובה זו              שים לב מהו ''קולנוע אישי ישראלי'', מר לחמן!             לחמניה,    20/07/06 12:09 גוטמן לא היה הראשון שעשה קולנוע אישי. פשוט לא נכון. ''חור בלבנה'' הוא הרבה יותר מ''אוסף של גאגים שחלקם מצחיקים'' וכו'. ''חור בלבנה'' מביע עמדה מאוד אישית, אירונית ואף סארקסטית כלפי החלום הציוני ושברו, המאצ'ואיזם הישראלי ועוד. ודאי שב''השמלה'' ו''תומאס חוזר'' של נאמן וחבריו לתקופה יש אמירה אישית, ''אוטרית'' מאוד על הקיום האנושי. לא מדובר בסרטים של ''הם'' אלא בסרטים אישיים מאוד של ''אני''. אנא צפה בהם בקפידה. נא להתגבר על הלאקונה. גוטמן היה אמנם ''אוטר'' קולנועי אמיתי ומוערך, אך ודאי לא ה''אוטר'' הישראלי הראשון, לא לא. הגב לתגובה זו 9.  סוף כל סוף כתבה מעשירה.  ל"ת      מרתק,    19/07/06 14:44 הגב לתגובה זו 8.  אני רוצה להכיר את עצמי, אפולוניה גולדשטיין     תומס,  בר51,    19/07/06 13:31 אוי, איזה במאי ענק. מתגעגעים ועצובים :( הגב לתגובה זו 7.  עמוס גוטמן איש מופלא     יעל,  סביון,    19/07/06 11:56 אחד הבמאים הטובים שהיו לנו בארץ איש יפה ומקסים שהלך טרם זמנו היום הבמאים אוהבים לעסוק במין זול לצערי בכדי שהקהל ירוץ לראות הסרט הבועה לטעמי תת רמה כי גל אוחובסקי שלא כמו גוטמן הצנוע הוא פלצן גדולללללל הגב לתגובה זו 6.  למה אין תמונות של גוטמן בכתבה על גוטמן?  ל"ת      אלעד,  רעננה,    19/07/06 11:41 הגב לתגובה זו 5.  לא היה אלמודובר     עדן,    19/07/06 10:49 לסרטיו של גוטמן היה חן מלנכולי של מה שמוגדר כ''סרטים קטנים'', אבל גאון קולנועי כאלמודובר הוא לא היה. עמוס, ככלות הכל, היה חניך של אסכולת הקולנוע הישראלית, שטיפחה ועודדה את הקול הפנימי של היוצרים על חשבון האומנות נטו. לסרטיו של גוטמן חשיבות עצומה כמעט כמו לסרטים תיעודיים בהנצחת תקופה בחיי קהילה בישראל. סרטיו של אלמודובר הם מלאכת מחשבת. הגב לתגובה זו          שיואו, מאיפה הקרצת את זה?!         לחמניה,    19/07/06 15:44 המגיב כתב: ''עמוס, ככלות הכל, היה חניך של אסכולת הקולנוע הישראלית, שטיפחה ועודדה את הקול הפנימי של היוצרים על חשבון האומנות נטו.'' מאיפה המשפטים ההזויים האלה?? אין דבר כזה ''אסכולת הקולנוע הישראלית'', מאחר שבקולנוע הישראלי יש לפחות 5-6 אסכולות שונות למדי זו מזו. אחת מהן, זו של הקולנוע האישי (להבדיל מהקולקטיביסטי המתלהם והבורקאס המתבזה) טיפחה ועודדה אמנות אישית. נטו. צא ולמד! הגב לתגובה זו              אכן יצור הזוי אנוכי             עדן,    20/07/06 10:25 ובכל-זאת אלמודובר הוא לא (בלשון המעטה). הגב לתגובה זו 4.  הבאתם גאווה עלינו!     לוציוס,  תל הביב,    19/07/06 09:11 כתבה נפלאה, פשוט עונג צרוף חייבים לשמר את זיכרו של עמוס גוטמן! ישר כח הגב לתגובה זו 3.  איש נפלא     עודד,  השרון,    19/07/06 08:46 הכרתי את עמוס כאשר למדנו במקביל בבית צבי הוא למד קולנוע ואני משחק, באמצע שנות השבעים. התידדנו מאוד ובתמימותי לא קלטתי שהו הומו סקסואל. היחסים שלנו היו חבריים וטובים ופעם ביקרתי אותו בביתו. הוא היה הגבר היפה ביותר שפגשתי בחיי - בלונד יפפה ופנים של מלאך עם עיניים טובות ויפות ולא עצובות. בשלהי שנות השבעים פגשתי אותו במקרה ברחובות ניו יורק - הוא חי שם ואני הייתי לביקור. ישבנו שעתיים בבית קפה ודיברנו. עקבתי אחרי העשיה שלו, הסרטים ושמעתי בכאב רב על מותו. אני לא מעורה או מבין את הקהילה ההומו לסבית ולא מבין למה הם שנאו אותו. הוא היה ישר, לא פרובוקטיבי, טוב לב, אוהב אדם. את המעט שהכרתי מאוד אהבתי. הגב לתגובה זו 2.  כתבה מצויינת, דן     עמוס,  באר שבע,    19/07/06 08:23 אני רץ לראות ת'סרטים הגב לתגובה זו          היכרות מחודשת עם עמוס גוטמן         דורון,  טורונטו,    19/07/06 14:20 כמי שזוכר את ''נגוע'' כשרק יצא להקרנה אני שמח שאלה שלא מכירים מגלים ענין ורוצים לראות. הגב לתגובה זו 1.  כתבה מעולה וחשובה. מצפה לחלק ב'     איתי ת''א,    19/07/06 03:01 לדעתי הכתבה שווה פירסום בכתב העת לקולנוע ''מערבון'' של יהושע סימון. היא חשובה מדי מכדי שתלך לאיבוד באינטרנט. הגב לתגובה זו          אין למקם יהלום בבוץ         חסד מופלא,  מקום בטוח,    19/07/06 16:21 כתבה אצל יהושוע סימון תחלל את זיכרו של אומן אמיתי כמו גוטמן. יהושוע סימון=ניר ברעם=מהומה רבה על לא דבר הגב לתגובה זו