סמואל רזניק היה שחקן ענק הכי גדול ששיחק אי פעם בארץ כך סיפר לי אבי חיים אזולאי ששיחק באותה קבוצה
עוד סיפר לי שהשם רונן מאוד מצא חן בעיניו בעקבות בנו של סמואל וקרא גם לי רונן
באשר לטקס מאוד היה מרגש לראות את השחקנים רצים לקבל גביעים
עצוב היה שהטקס אורגן לא על ידי ביתר אלא הודות לאדם מדהים עם נשמה ענקית

אני רוצה להוסף שיצחק מונסה צודק הוא השחקן הטוב בביתר ושכחו איזה כתבות היו בעיתונים קיצוני ימני סילון רץ כאיילה ומבקיע שערים ועוד.אז מן הראוי היו צריכים לתת הארכה ליצחק ולא לזנוח אותו בצורה כזאת .אבל אני כן הייתי רוצה שתעשו סולחה כמו שצריך לעשות אם שחקן ברמתו. תודה

תודה ענקית,מכל הלב,בהתרגשות רבה
מרונן ,גאי,דוריס וילדיי משפחת רזניק.
דני נויימן כתב פעם בהקדמה לחוברת על תורת הכדורגל שכתב אבא כך:סמואל תמיד היה אומר לי''דני,מסיפורים ודיבורים לא יבואו גולים''
אז שאפו לכולכם.עשיתם מעשה!
קדימה ביתר!!!

שלא תטעה גם אתה אני עדיין שמח מה שהיטלר עשה למשפחה שלך האשכנזית מה אתה אומר על זה? איך אתה מרגיש שתוקפים אותך?

קבוצה גזענית, אוהדים פראים, אלימים ומכוערים.

עם כל הכבוד לנוסטלגיה תמונות שחורות מהעבר של ביתר ים אינן נמחקות.

אלימות אלימות ועוד אלימות.

תמונה עגומה של אוהדי כדורגל מהזן הירוד ביותר.

גם הכעס בך עולה על גדותיו גם אם תחושת הצדק מפעמת בך בשל העלבון שהינך חש תמיד תמיד צריך להגיע זמן להיות מרוכך ולהראות את האדם שבך שים הכל מאחור הנח לתחושת העלבון והנקם לך וכבד את אלה שלהם אתה חש כבוד והערכה
יש עוד אלפי אוהדים שבטח זוכרים אותך לטובה ולא רק איש זה או אחר מביתר עליהם אתה צריך לחשוב אותם אתה צריך לכבד כפי שכיבדו אותך
הייתי רוצה שאתה תהיה בין כל החבורה כשהכל מאחור
כאוהד מכבי חיפה של אותם הימים היפים ששחקנים ואוהדים באו להזדהות עם הצבע והסמל
ועם כל מה שהם ייצגו ולא רק כסף לא הייתי רוצה שמקומך בין אותה גווארדיה מופלאה ששיחקה בשביל האוהדים וסמל המנורה לא יפקד
מונסה תשאיר העילבון מאחור אתה אולי כועסעל שנים ומה עם האחרים שהם הרבה משנים ולא חטאו במאום כלפיך
אתה בדיוק עושה להם לרבים בדיוק מה שלדבריך עשו לך
תתעשת ותצטרף לחבריךלקבוצה

מרגש מאוד,,,,וכרגיל ישנם כמה יהודים בעלי לב רע,שמשחקים אותה ניפגעים ומחרימים את הטקס,,,עדיף שתשארו בבית ותאכלו את הלב,כי בסך הכל היוזמה היא להנציח אתכם ,ולהוקיר את פועלכם למען הקבוצה.
סוגד למנורה ולתנועה הרוויזיוניסטית !!!

08/08/07 - אהרון לוי / שולם


חודורוב שלנו
עידן הרנסאנס של הפועל קרית חיים החל עם הופעתו של אהרון לוי בשער.
זה למעשה ציון דרך מזהיר בהיסטוריה של הפועל קרית חיים.
הזינוקים והעצירות שלו זוכים להערצה ולהוקרה עד עצם היום הזה.
פרט לפעילותו על כר הדשא היה אהרון אחד הבולטים באנשי נמל חיפה דאז.
מי שבבקרים מתמיד לצעוד בים, אינו יכול שלא להבחין באהרון לוי שכאז כן עתה, חולף על פניו בצעידה נמרצת ומהירה שאין לה אח ורע מקצה החוף ועד קצהו.
רבים ממביני דבר יודעים להגיד שאילו אהרון היה נולד 40 שנה מאוחר יותר, בוודאי היינו רואים אותו ניצב בשער נבחרת ישראל ללא מתחרים.
אבל את הנעשה אין להשיב.
ועבורנו, החבר'ה בחוף , תמיד יהיה אהרון מה שחודורוב היה עבור ארצנו כולה.
שולם



הערה מאורי לייטנר



כתבה זו של שולם בעל הסידרה, מהפופולאריות באתר- ''דיוקנאות מחוף נאות'',
גררה שורה של תגובות נרגשות שנכתבו ע''י אוהביו ומעריציו של אהרון לוי, השוער המיתולוגי.
ראו 1055 של עמיקם שכטר, 1057 של גליל גלסברג, 1069 של יפעת בתו של אהרון, 1070 של שאול קרליץ,
1077 של גלעד ויינגרטן, 1078 של נטע נכדתו .
אכן, חגיגה באתר, לכבוד אהרון לוי
גדול שוערי הקריה בכל הזמנים!
אורי לייטנר

08/05/07 - אוהדי בית''ר ירושלים -אין חדש תחת השמש / גליל גלסברג
האירועים הקשים שאירעו באיצטדיון טדי בירושלים בסיום המשחק של בית''ר

מול פתח תקוה, כאשר מאות אוהדים שעטו אל שערי המגרש הנעולים,

מול הוראות סותרות של המשטרה, ואשר גרמו לנפגעים רבים,

עוררו אצלי תחושה של ''דז'ה וו''.
עשור לפני שהופיעו הגששים במערכונם הקלאסי ''אופסייד סטורי'', שבו מככב

גברי בנאי כאוהד בית''רי שרוף, המספר את עלילות המשחק אותו ניהל

השופט פנדלוביץ, כבר הייתה קבוצת כדורגל שחוותה על בשרה את ההיכרות

עם הקהל הירושלמי הפנאטי.
העונה היא עונת 1958-59, והקבוצה היא הפועל קרית חיים בהדרכתו של

דוביד שוויצר, בעלה של מירה הקרייתית, שאף שיחק בעמדת המגן השמאלי.
המשחק היה במסגרת ליגה א' ושתי היריבות נלחמו על האליפות.
ימק''א היה מבצרה של בית''ר, ורק קרית חיים הוציאה תיקו אפס בעונה הקודמת.
כזכור נהגו אז לומר שהיריבות משאירות את הנקודות כבר בשער הגיא...
הפעם, אחרי שבמשחק הראשון ניצחנו בקרית חיים 1:5 באחד המשחקים הגדולים

בתולדות הקריה, יצאנו לגומלין בסיבוב השני בהרגשה טובה.
5000 צופים גדשו את היציעים, והתכוננו נפשית ופיזית לנקמה.

המשחק היה שקול במחצית הראשונה ובדקה ה-35 היה תיקול ביני לבין

צביקה זוכוביצקי שהיה האליל הבית''רי התורן, ופועל יוצא מכך- גם חביב הקהל.
למרות שהתיקול היה על הכדור, נפגע זוכוביצקי בברכו והורד מהמגרש.
מאחר ובאותה תקופה לא הותרו חילופים, נותרה בית''ר ב-10 שחקנים.
זה הספיק לקהל. קריאות כמו ''מס' 10 תזמין משטרה'', ''מס' 10 תזמין אמבולנס'',

היו רק חלק מהרפרטואר העשיר של האוהדים ...
למרות נחיתותם המספרית , לחצו הבית''רים בעידוד הקהל, על שער הקריה,

בו ניצב השוער הצעיר אהרון לוי שנתן הצגה גדולה.
בעת בעיטת קרן הוקף אהרון בארבעה בית''רים והבלם שאול ''המלך'' מזרחי

התכופף והרים את ארלה באויר וזה נפל על גבו ונפגע קשה.
כאמור אי אפשר היה להחליף שחקנים (אפילו שוער)והוא נאלץ

להמשיך עד הסיום ועשה זאת בגבורה.
המשחק הסתיים בתיקו-אפס והקהל המתוסכל התפנה לחיסול חשבונות עם מי

שלדעתו אשם שבית''ר לא ניצחה.
על מנת לחזור לחדרי ההלבשה, היה צריך לעבור בין שורות הקהל במורד המדרגות.
כשהתגברו קריאות האיום והמחאה נגדי שפגעתי באלילם, ניגש אלי דוד דוידוף

שחקן בית''ר ששירת אתי בצבא וסוכך עלי בגופו.
לבנה שהושלכה לעברי , פגעה בראשו של דוידוף שהחל שותת דם.
הנהלת בית''ר זעקה לעבר הקהל ''מה אתם עושים לשחקנים שלנו?''

ואנחנו נאלצנו להמתין בחדר ההלבשה קרוב ל-3 שעות אחרי המשחק

עד שחולצנו ע''י המשטרה.
כאשר אהרון לוי הגיע לבית החולים טיפלה בו אחות שלימים היתה לאשתו.
זאת הייתה דפנה לבית איגרא, שעם הוריה , אליעזר ז''ל וצילה תבדל''א ,

עבדתי בסולל בונה - מקום עבודה שסודר אז לשחקני הפועל חיפה וקרית חיים

ע''י אלימלך לפר ז''ל שהיה אוהד נלהב של הקבוצה.
אכן, אין חדש תחת השמש...
למען ההיסטוריה, להלן הרכב הקבוצה במשחק המדובר:
אהרון לוי, לזר שטיינברג, דוביד שוייצר, צבי ציבולה, אליעזר קוך, אהרלה פורת,

שלמה אוני, יענקלה צמירובסקי, לולי סימנדיריס, גליל גלסברג, עמוס לזובסקי.
גליל גלסברג

למרות מה שכתוב בכתבה כבר אז האוהדים היו אלימים ומסוכנים מאוד!. ראו את הכתבה של שחקן העבר של הפועל קריית חיים בשנות החמישים גליל גלסברג שמספר איך הקהל פגע בשוער אהרון כהן:
http://www.kirya-team.org.il/index.php?option=com_content&task=view&id=513&Itemid=42

שי, כל הכבוד על המהלך! אני מחזק את ידיך ומודיע לך שיש עוד כמה אלפי אוהדים בית''ר כמוך. בני 30+ שאגדת ואהדת בית''ר נבנתה אצלם בסוף ה- 70 ובמשך כל שנות ה-80. אנחנו לא מרגישים מחוברים לקבוצה של השנים האחרונות, וגרוע מכך - לא מרגישים מחוברים לחוליגנים המאורגנים שביציע. תמיד להיות אוהד בית''ר משמעו היה בלאגן - אבל כזה שבא מהלב.
ועוד דבר קטן- כשהייתי בן 12 בשנת 83 בזבזתי את ה- 10 שקלים האחרונים שלי על הספר ''הנער מממילא''. אחד הפרקים שריתקו היה הפרק שאורי (בתור ילד אוהד) מספר על העלייה של הקבוצה הזו מ- 68 לליגה הלאומית לאחר הפנדל אודי רובוביץ מול רמת עמידר ועל ''השאגה'' שעלתה מימקא בגול ושמעו אותה בכל ירושלים. בשאגה הזו (שהיתה לפני 3 שנים לפני שנולדתי) מגולמת ביתר האמיתית.
כה לחי על המעשה.