של כל הזמנים הוא דודו אוואט.
עובדה שלא ניתן להופכה.

שום שוער ישראלי לא עמד מעולם כשוער ראשון בשערה של קבוצה בליגה מקצוענית בספרד.ברמות המשחק בהן דודו משתתף ועומד בשער כל שבוע כבר שנים.
פוטנציאל זה טוב,יפה ומחמיא.
מה שקובע זה בפועל.

הייתי בזמנו של אבי רן ז''ל בשער חיפה והנבחרת,הוא היה מעולה . נקרעתי מצער בשל מותו מתאונה בכינרת.
ראיתי גם את חודורוב ז''ל בפעולה ב-3 קבוצות שונות. אבל גם חודורוב היה רק מועמד לשחק בחו''ל ומעולם לא שיחק שם.
אבי בנימין ז''ל שיחק באוסטריה.
בוני גינצבורג שיחק כמחליף בריינג'רס,סקוטלנד.
אבל אף אחד מהם לא היה שוער ראשון ובטח לא בליגה ברמה של הליגה הספרדית.עם טובי השחקנים בעולם והטובות שבקבוצות העולם.

לכן כאמור(גם אם זה לא מוצא חן בעיני אורי דגון-אוהד מכבי חיפה) דודו אוואט הוא הטוב בשוערי ישראל בכל הזמנים עד היום. נקודה.

הגב לתגובה זו

איזה אסון ,כל המים היו אדומים מדם .אנשים ממש השתגעו ממה שראו .
קשה להאמין שכבר עברו 20 שנה.
יך הזמן רץ

הגב לתגובה זו

3 שערים בתוחים באחד מול אחד..
ראש היה הכוכב העולמי הלוהט וזה היה משחקו האחרון בליברפול לפני המעבר ליובנטוס
אבי רן היה שוער מופלא..כרזמתי.. מדהים..
כאוהד מכבי ת''א הערכתי אותו...מאוד השערהאחורן שספג היה מרגלי אלי דריקס במספרת לאחור..

הגב לתגובה זו

שוויץ אירחה את ישראל ושכבה על השער של אבי רן 90 דקות. השוער השוויצרי ניצל את המשחק כדי להשלים שעות שינה.

נגמר 0:1 לשוויץ, אבל בלי אבי רן, היה נגמר בעשירייה. בשקט.

הגב לתגובה זו

ד''ש חם מניו יורק, you will never walk alone

הגב לתגובה זו

1 מהארועים הטראומתיים ביותר שעברתי כילד . איזו שבת איומה, איזו הרגשה נוראה היתה בארץ, זה מזכיר לי את פרוץ האינתפאדה הראשונה ואת רצח רבין מבחינת עוצמת הטראומה שהטרגדיה גרמה בארץ. רק על זה דיברו כל הזמן ואני זוכר שכילד בן 9 הרגשתי הרגשת מחנק נוראה, הרגשת עצבות ובכי הורגשה בכל הארץ. כמה עצוב. כשרון גדול ובחור כ''כ חמוד. כאב וכואב הלב ולא משנה איזו קבוצה אוהדים. אין ספק שהארוע נכנס לפנתאון הטראומות הלאומי שלנו. יהי זכרו ברוך.

הגב לתגובה זו

הייתי בן 6 באליפות הראשנוה של חיפה, 7 בשניה ואז כבר הייתי עוקב אחרי כל משחק
ורק בן 9 כשהוא מת, אני זוכר את היום הזה עד היום.
חבל

הגב לתגובה זו

כמה ימים אחרי סיום העונה היה משחק ידידות מול ברזיל שניצחה 5:0 ואבי רן שיחק. ברזיל בעטה פנדל לקורה והחוצה, הבועט היה רומאריו!!!

הגב לתגובה זו

רק אלו שהיו נגדו ידעו כמה הוא היה גדול.
אני זוכר את היאוש שהיה אוחז אותך בתור אוהד כשידעת שאבי רן בשער ואין סיכוי שתצליח להבקיע לו.
למי שקצת יותר צעיר-אפשר להשוות לאוברוב, להשוות לדוידוביץ זו בדיחה עצובה, אבי רן גדול עליו ב-10 מס'.
אכן דמות נערצת, כל הארץ בכתה באותו יום, עצב כמו ברצח רבין.

הגב לתגובה זו

פעם אחר פעם. זכור במיוחד אותו שלושער נפלא (פרסלני, עבר הכאב ראש?).
אבל אכן שוער גדול. עד כמה שאני זוכר הופעתו האחרונה הייתה מול ליברפול ב- 3:0 לנבחרת ישראל פה באיצטדיון רמת-גן. הוא נתן הופעה נדירה

הגב לתגובה זו

As ohed hapoel I was so impressed by him,never seen hodorov so I can not really tell but for me he was the best goalkeeper ever in israel

הגב לתגובה זו

שבאותה תקופה [שנות השמונים]
שחקן ישראלי שקיבל זימון לקבוצה מפוארת בחול זה היה דבר די נדיר
רק ליחידי סגולה .
עם היה נשאר בחיים כל המסלול של המשפחה,החברה שרצה להתחתן איתה, הקריירה, הכל היה נראה אחרת .

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

השעור מספר אחד . לעולם לא נשכח

הגב לתגובה זו

לא מצאתי מילה שיכולה לספר על אדם ענק משהו מאוד מיוחד ורק אלה עוזבים אותנו ומשאירים חלל שאי אפשר לסגור

הגב לתגובה זו

הו באמת היה ענק או כמוהו ולא יהיה נראה לי שוער כמוהואני זוכר אותו בדיוק כמו עכשיו היה שחקן נשמה והיה אמור לצאת ולשחק באותה שנה באנגליה אבל הגורל ממנע זאת ממנו בגיל 19 כבר רצו אותו באנגליה תתארו לכם איך הו היה באמת אין כמהו ולא יהיה כמהו

הגב לתגובה זו

אני זוכר כילד בן 14 את השבת הנוראה הזו.אבי רן ללא ספק גדול השוערים שהיו פה.יהי זכרו ברוך.

הגב לתגובה זו

זוכרים? 4-0 מול ליברפול האגדית?
הופעה מלוטשת של השוער האגדי וזה המשפט שנחרט בזכרוני מהשדר יורם ארבל...
אתה היית החלום שלי מגיל 8
אזכור אותך כל חיי, באהבה גם למשפחה ולמשה שלך רונן, אוהד הקבוצה

הגב לתגובה זו

להגיד הבן אדם יהי זיכרו ברוך היה מיספר 1 בשער.

הגב לתגובה זו

אבי רן , בגיל 24 , הצליח להיחשב לשוער הטוב בארץ (2 אליפויות + שלישית שנגנבה ע''י השופט צבי שריר).

קור רוח , אינטיליגנציה , ווינריות , יציבות והיכולת להתעלות ברגעי הלחץ של המשחק , הפכו אותו כיורש מבטיח ליענקל'ה חודרוב האגדי וייתכן שאם לא היה קורה לו האסון שקרה לו , הוא אפילו היה זוכה לתואר הגדול מכולם בתפקידו.

זכור לי שכשהייתי נער , שכשבוע לפני מותו הטראגי , התפרסמו בעיתונות ידיעות שליברפול מתעניינת ברכישתו.
אין לי מושג אם זה היה יוצא אל הפועל בסופו של דבר , אבל אין לי צל של ספק שבמוקדם או במאוחר, הוא היה עושה קריירה אירופאית יפה , לפחות כמו שעושה כיום דודו אוואט (שלדעתי פחות מוכשר ממנו).

הכדורגל שלנו הפסיד אדם ושוער גדול
בגלל תאונת ים טפשית שאינה מחוייבת במציאות.

אין שום אוהד כדורגל שזכה להכיר את אבי רן בחייו ויצליח לשכוח אותו.

רן הוכיח יכולת כל כך גבוהה בקריירה כל כך קצרה , קצרה מדי.

הגב לתגובה זו

אני אוהדת מכבי ת''א וזוכרת כשהודיעו ברדיו אחר הצהריים שרן נהרג בתאונה בכינרת. איזה הלם.
יהי זכרו ברוך.

הגב לתגובה זו

אני חיפאי לשעבר, ואוהד מכבי חיפה בכל נימי נפשי.

כולנו גדלנו בחיפה של שנות ה80 על מכבי חיפה הגדולה, של ברוך ממן, זאהי,רוני רוזנטל, סלקטר, ארמלי, ואבי רן.

זו היתה מכבי חיפה אחרת, חיפאית, צפונית, תמימה, קבוצה שבאה מאהבה, קבוצה שהסמל שיחק בה מוטיב מרכזי. היו בה תשעה שחקני בית בהרכב ושני שחקני רכש. ומי היו שחקני הרכש אם לא זאהי ארמלי, וציון מרילי, שניהם כלכך מזוהים היום עם הקבוצה.

אני אוהד מכבי חיפה כל חיי, ובשנים האחרונות אני מרגיש שאנחנו האוהדים, אוהבים את הקבוצה, אבל לא סובלים את השחקנים. איך אפשר להזדהות עם שחקנים שהבית היחידי שלהם זה הבנק? איך אפשר לאהוב שוער כמו ניר דוידוביץ, כשבכל עונה כשרק יש לו הצעה יותר טובה, הוא רוצה לפתוח חוזה . איך אפשר להתאהב בצעירים בני 20, שבקושי עלו לבוגרים, וחיים בפוזה של מי שעשו וראו הכל בכדורגל. איך אפשר להדהות עם יניב קטן, מנהיג כביכול,שמשתכר הון עתק, ונעלב מכל בדל ביקורת על יכולתו העלובה במגרש.

מכבי חיפה של אז לא היתה כזו. היו בה רגשי נחיתות ביחס לתל אביביות ורצון להוכיח להם שאחנו יותר טובים. הרבה בזכות שלמה שרף, ששכנע אותנו שאנחנו באמת יותר טובים, זה גם הוכח במגרש.

אבי מסמל עבורי את תקופת התמימות,תקופה בה מכבי חיפה היתה במרכז, תקופה שבה כל העיר התייצבה מאחורי הקבוצה בגאווה, היינו קבוצה בלי דאווין שכולם נותנים הכל להצלחתה.

עשרים שנה עברו אבי, עיר שלמה, וכל בניה בארץ ובניכר, נושאים עימם את דמותך כסמל לתקופה שכבר לא תחזור.

הגב לתגובה זו

לאבי רן ז''ל היתה צפויה קריירה גדולה, אך לא היה מעולם כשרון טבעי כמו מנו שוורץ. בשנות ה-70 הוא גרם לאצטדיון מלא בכל משחק , למרות שמכבי היתה חלשה. ניתור מדהים ואינסטינקט עוד יותר !!!

הגב לתגובה זו

אני זוכר שבתור אוהד מכבי ת''א . האיש שהכי חששתי ממנו במשחקים בין מכבי ת''א לחיפה. היה אבי רן, שוער מספר אחד בארץ לא היה ואני לא מאמין שיהיה אחד כזה. לדעתי גם אחד הטובים באירופה.תמיד היה צנוע שקט. לא פרובוקטור, למשל כמו אבוקסיס.ולכן בתור אוהד מכבי ת''א ותיק. תמיד כיבדנו את המקצוענות שלו, ואת האישיות שלו. עברו כבר 20 שנה, ולפעמים אני נזכר בו, ודמעות עולות בעיניים על אובדן כזה. אבי רן, לא נשכח אותך לעולם.

הגב לתגובה זו

Avi Ran was an giant of Israeli sport. I clearly remember the day he died - I lived in Beer Sheva and got the bitter news via the newspaper.

I also remember that his father never recovered.

His death circumstances improved the safety of Kinneret
swimmers

הגב לתגובה זו

כילד בן 10 שהודיעו לו שגיבור חייו נהרג בעווד כותרת בחדשות של שבת ב4 הרגשתי שהשמיים נופלים. הללוויה הקשה ,אצטדיו קריית אליעזר המלא באנשים בוכים מגיל 0 ועד 100 . יש תמוות שחקוקות בזיכרון ולעולם לא יישכחו. היום הקשה בחיי . מהשוער הכי גדול בהיסטוריה הישראלית נותר אצטדיון מלא דמעות.

הגב לתגובה זו

בלי קשר לנוסטלגיה אבי רן אכן היה גדול השוערים מאז ועד היום
אתלט מדהים בעל אינסטינקטים של פנתר
אבידה גדולה לספורט הישראלי וכמובן למשפחתו ומכריו

הגב לתגובה זו

Will never forget you....

הגב לתגובה זו

על תשכח שיש למכבי חיפה אוהדים מדהימים לא כולם כמובן אבל הרבה ואחד כמו אבי רן לא היה ולא יהיה מאחל למשפחה רק נחת

הגב לתגובה זו

השוער הכי טוב בארץ אני הייתי תינוק אבל עד היום לא שוכחים את האגדה יהי זכרו ברוך...

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

ללא ספק יכל להגיע לאירופה (אם בוני הגיע לרנגרס) ,בכלל הוא היה אגדה עוד בחייו,יהי זכרו ברוך

הגב לתגובה זו

איך הזמן רץ.
אני זוכר שאורלי יניב הודיעה על מותו ב''מבט ספורט''.הייתי בן 17 ,ישבתי אז בנתניה,בבית הורי,והצטמררתי.הייתי אוהד מכבי נתניה אבל אהבתי את אבי רן.הוא הקרין אנושיות וחום.
יהי זכרו ברוך

הגב לתגובה זו

בני בן 11 שוער - הלוואי והיה זוכה לראות את אבי מזנק.

יהי זכרו ברוך.

הגב לתגובה זו

אני זוכר עד היום את אותו רגע ששמעתי ברדיו על מותו בכנרת והייתי בהלם .אני זוכר את הגמר שבו ניצחנו את חיפה זה היה4.6.85 1-0 משער של אוחנה.וההיתי נער צעיר ולמרות שאהדתי את בית''ר היה אז משחק קלפים שנקרא גול ואני זוכר את עצמי עומד ליד שער השחקנים לאחר המשחק וביקשתי מאבי רן שיחתום לי על הכרטיס אבי חתם וגם חייך אליי למרות ההפסד התנהג כמו ג'נטלמן.עד היום יש לי את התמונה עם החתימה יחד עם תמונות של אורי אלי.יוסי מזרחי אזולאי ושאר שחקני בית''ר יחד עם אבי רן ממוסגרים.יהי זכרו ברוך לנצח!!
אלי בית''רי

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

ממן ארמלי רוזנטל סלקטר מרילי וכל השאר . וכמובן אבי רן שלא אשכח את היום שהודיעו שהוא נהרג .
אלו היו ימים אחרים של כדורגל שהגיע מהנשמה והלב . בלי הפוזה המגעילה של הכסף.
מכבי חיפה של היום היא כמו כל שאר הקבוצות נטולת נשמה ולב.
חוץ מצבע החולצות לא נשאר בה כלום .

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

זהו אות כבוד לאוהדי מכבי חיפה

הגב לתגובה זו

אני זוכר את אבי רן יורד לאימונים דרך סטלה מאריס באלפא השחורה.

בתור נערים היינו מחכים לו ליד הקיוסק של שולי במבה, במעלה סטלה מאריס, ועושיםלו שלום. אני זוכר את החיוך שלו בכל פעם שהיה עובר לידנו, ולב מצטמרר.

אני אוהד מכבי חיפה כל חיי, באמת ובתמים שלא היה ענק כמו אבי רן.

אי דיוק אחד בכתבה, באותה תקופה בכלל לא היינו יושבים בגימל. אנחנו זה השרופים של מכבי. עד האליפות הראשונה ישבנו בשער חמש. באליפות השניה בכלל היינו בקריית חיים. כשחזרנו לקריית אליעזר ישבנו בשער 2 עד שנת 90. ואז הקמנו את ג.

כשאבי היה חי גימל בכלל היה יציע האורחים.

מה שכן, אני באמת זוכר אז שכל ילד בחיפה רצה להיות אבי רן. מצחיק להגיד, אבל בשכונה כמעט כולם רצו לעמוד בשער.

עשרים שנים עברו, אבל הצביטה בלב היא אותה צביטה.

הגב לתגובה זו

שוער להבדיל משחקני שדה מסתמך בראש ובראשונה על אישיותו.אישיות זה דבר שנולדים איתו לטוב ולרע.פה ושם במהלך החיים ניתן לבצע תיקונים ,אבל זו עבודה קשה התיקונים הללו.
אבי רן היה אישיות ווינרית בשילוב שקט עצמי,את הקריזה הוציא על נהיגה מהירה לא עלינו.
אבי רן לא היה נתפס חוטף גול שטותי בהגדרה,למה?מפני שהוא היה נכנס למיקוד בקלי קלות בכל רגע נתון.
לשם כך דרושה אישיות מתאימה,מה לעשות לא לכל אחד יש את זה.

הגב לתגובה זו

סתם מסקרנות

הגב לתגובה זו

ומהעצב שהיה מציף אותי שוב.
בן 12 הייתי כשנודע לי על מותו,והדמעות פשוט לא הפסיקו לרדת,למרות שאני אוהד של הפועל ת''א.
אחד הזכרונות היותר כואבים בילדותי.
הוא היה שוער ענק ונערץ.
אני פשוט מעדיף לא לקרוא את הכתבה,אלא רק להגיב,כי אני כבר מרגיש עצב נוראי.

הגב לתגובה זו

כמה בכיתי באותו יום קיץ נורא כששמעתי בחדשות שאבי רן גיבור ילדותי נהרג. הייתי רק בן 9 אבל ראיתי אותו במספר משחקים.
לעולם תהיה מספר 1 בחיפה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

זו דעתי בלבד וראיתי את שניהם משחקים. בכל מקרה תהי נשמתו צרורה בצרור החיים

הגב לתגובה זו

שוער גדול שבזכותו גדלו שוערים כמו דוידוביץ ואוואט בזכותו גם מכבי חיפה נהיתה קבוצת צמרת

הגב לתגובה זו

ולא סתם שוער. הבנתי שאפילו ליברפול שהיו אז הכי טובים בעולם רצו אותו. חבל שלא הגשים את החלומות שלו

הגב לתגובה זו

שלום לכם ירוקים, אני חיפאי בן 29 אני מזיר אתכם 20 שנה אחורה, השמות הגדולים כולם זוכרים עד היום. מי היה אבי כולנו יודעים. הייתי בן 9 כשהלכתי ללוויה הראשונה בחיי ונורא פחדתי. היו בה אלפים של אנשים כולם בירוק, כמה בכיתי. הזמן את שלו עושה אך עד היום כשאני רואה שחקן מתולתל אין אני יכול לשכוח את אבי ז''ל. גיבור ילדותי שלי בחיפה. הכרמל לא אותו דבר מאותו יום נוראי על שפת הכנרת. משפחת רן היקרה, יגידו מה שיגידו אך אבי יישאר בליבנו האוהדים האמיתיים עד סוף הימים עם החולצה מספר 1. אוהבים אתכם גם אחרי 20 שנה, תמיד. שוסטל-חיפה.

הגב לתגובה זו

אבי רן אגדה בחייו ובמותו. יהי זכרו ברוך

הגב לתגובה זו

הוא באמת היה גדול השוערים

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו