המפליא הוא שבבית המצב היה הפוך, עודף דיבור, לפעמים הוא העלה נושאים ללא קשר למתרחש, רק לדבר (כנראה כדי להוציא את מה שלא אמר בגן)
אנו פעלנו במספר משורים:
ראשית בכל ערב עשינו לו מסז בידיים, רגלים, פנים... ולימדנו אותו שזה כיף, כיוון שגם מגע הוא לא אהב בכלל.
בנוסף, התחלנו לערוך ארוחת ערב משפחתית בה כל אחד מהמשתתפים משתף מחוויותיו במהלך היום. החל מסיפורי סופר מרקט, וכלה בהתלבטויות , שילד יכול לחוות בהן את הדעת.
הקיצר לימדנו אותו לשוחח, לימדנו אותו לספר בדיחות קצרצרות. ועל הדרך הוא הבין שיש חוש הומור בעולם.
הפגשנו אותו עם ילדים מהגן בתחילה רק אחד בכל פעם והשתדלנו שלא יהיו אחים בסביבה, שיגנבו את ההצגה.
רשמנו אותו לחוג התעמלות (כי הוא צריך להוציא אנרגיות...)
ובתהליך של שנתיים אנו רואים שינויי גדול בילד.
כמובן שלא עטנו עליו עם כל הנ''ל אלא פעלנו בהדרגה. תוך תמיכה רבה, וחיזוקים חיובים על כל הצלחה.
היום הוא משחק בקבוצת חברים.
וגם אם לא יהיה מלך הכיתה אנו רגועים שהוא לא בלבד שלו יותר. ולא חוזר עצבני הביתה.
הוא יותר רגוע ושמח.