טיפןל תרופתי צריך להחשב על ידי כל הצדדים כטיפול זמני בלבד, והוא חייב לבוא במקביל לתהליך ריפוי מנטלי ריגשי. אחרת, הבעיה או המחלה מדוכאות באמצעים כימיים, אבל, אין שום ריפוי אמיתי.

הסיבות, השורש למחלה עדיין קיימים בנו, והמצב המחלה המדוכאת ללא טיפול מנטלי, רגשי יכול אף להחריף, כך שלאורך זמן קיימת אפשרות שעומק הבעיה או המחלה רק יעמיקו.

להילחם במחלה הנוראה הזאת, מבחינה רפואית, דרך תרופות ממוקדות יותר או אמצעים אחרים.
צריך לראות את חצי הכוס המלאה: בסך-הכל התקדמנו מאז טיפולים כמו ''גירוש שדים'' או כתיתת אונות אצל חולי-נפש...

חשבתי שאת מדברת על מחלות נפש
ולא על דיכאון , בין אם הוא קליני רציסיבי או כרוני, שלדעתי אינו מחלה ברוב מאוד מאוד גדול מהמקרים

ובכלל ראיתי אנשים חוזרים ממלחמה, משואה, מרדיפות ומתגברים במקרים רבים, בימים אלו אנו, המערכת כל כך גרועה בעזרה כי היא פשוט בוחרת בפיתרון קל עם תוצאות מיידיות - סימום, ומפקירה תחומים אחרים.

להציל אנשים זה חשוב ואני לא מתנגד לכדורים, אך עושה רושם שהמערכת הזאת זה כל מה שהיא מקדמת בכל פורומים אתם מקשקשים על כדורים ובשאר הפורומים אתם רוצים שאנשים יבואו ויוותרו על פרטיות שלהם, מעודדים אנשים לוותר על פרטיות כנגד עקרונות פסיכולוגיים בסיסיים, בקצרה המערכת בריאות נפש היא ממש כמו העיתונות, הפקירה את היסודות הבסיסיים שעליה היא נבנתה.

אחרי שאנסתם במערכת שלכם,
אחרי שכפיתם טיפול מזיק בעל תופעות לוואי נוראיות, אחרי שכל פעם התגלה שכל הטענות שלכם לא היו נכונות, אחרי שעקבתם, סיממתם איימתם כפיתם, פגעתם,
אחרי שברגע שבן אדם הולך נגד הדרך שלכם
המערכת הולכת נגדו, רודפת אותו, פוגעת בו, מתנכלת לו אתה בא להטיף לנו לקחת את הכדורים הארורים שלכם?

לך חפש, בכנות לך חפש
איש קטן.

אתם לא תצנזרו את האמת של אנשים!

דיכאון שהחל בבכי בלתי נשלט, אי חשק לצאת מהמיטה, עתיד שחור ומציאות קשה של דיכאון מתסכל. התחלתי לקחת תרופות מיד כשזה התחיל ואחרי שבועיים אני לא מזהה את עצמי אפילו. בחיים שלי לא הרגשתי כל כך טוב - האישיות האמיתית שלי היתה מכוסה בכל כך הרבה עצב ששכחתי לצחוק, שכחתי להנות, שכחתי להיות נחמדה, והכי חשוב לא ידעתי איך להירגע. המציאות לא השתנתה - עדיין יש קשיים אבל העיקר שאני לא חלשה מכדי להתמודד איתם.
ברצוני להוסיף, שטיפול פסיכולוגי משלים את הטיפול התרופתי ומחזק את דרך ההתמודדות הבריאה. לא, זה לא סטיגמה ללכת לפסיכיאטר ואפשר למות מבושה. למות ולהישאר בחיים - זה דיכאון!

אם אפשר לראות טלוויזיה בצבעים למה לראות בשחור לבן?

הדיכאון כמו כל מחלה אחרת- בדיוק כמו שחולה סכרת משתמש באינסולין וכן הלאה..

תמר חזקי ואמצי, עשי מה שנכון לך - אל תקשיבי לכל המלהגים מסביב!

שיהיה לך רק טוב יקירה :)

nothing can make it better, no wonder pills.
this illness will always wait in the corner.

לא להתייאש!

אין תרופה לדיכאון (ולא שיש תרופה לכל מחלה קשה אחרת) - לא תרופות פסיכיאטריות, לא נזעי חשמל ולא כלום.התרופה האמיתית לדיכאון היא נפש חדשה ונקייה, ללא פגע ורבב.''חיים מההתחלה'' בלתי אפשרי, הלא כן? חבל.
נפש פגועה ומרוסקת- דבר לא ירים אותה.גם לא משחקי הפסיכיאטרים במוח האנושי. אדרבא - הנזק יהיה רב על התועלת בראייה לטווח הארוך.שוב ושוב המציאות תטפח על פניכם.לצערי זאת האמת.
תרגישי טוב.

כמו גרייה מגנטית.

זה נשמע מאד קשה ועצוב.אז העיקר זה לחיות בכל מחיר? החיים תמיד מקודשים? אם כל התרופות, האישפוזים רק עוזרים ומקלים, מה זה שווה?