• 4.

    כמו תמיד

    עמית, 24/11/10 18:18

    מופת לעשיה לאומץ ולאופטימיות

  • 3.

    מרתק

    לימור, 24/11/10 09:11

    גיל היקר,
    שמעתי את הסיפור בעבר, אך הפעם אני שומעת אותו ממך, אופן תיאור החוויה וההתבוננות - מדהים בעיניי, מרתק !!!
    לא אשכח את היום שיצאנו להפליג כשאתה מנווט ומשיט, היה אדיר, מה שהיה מאוד עוצמתי הוא שגם אז היו רוחות מטלטלות (ולנגד עינינו שובר גלים), אני מתארת לעצמי שזה היה כאין וכאפס לעומת מה שעברתם. הזיק הזה בעיניים, הידיעה שאתה חזק מהטבע והאהבה לים וההרפתקאות שמתלוות אליו, ריגש אותי מאוד, יותר מחווית ההפלגה.
    בימים אלו ממש גם אצלי התהפכה הסירה ואני נתונה בלב ים סוער, מזכירה לעצמי לשמור על הרוגע ועל הביטחון הזה.
    הטור שלך מחזק אותי ומעודד אותי לאופטימיות.
    מחבקת בעוצמה, לימור.

  • 2.

    תהיה בריא בדרך שלך, אתה איש גדול מהחיים (ל''ת)

    חיים ארד (טוקיו), 23/11/10 22:57

  • 1.

    איש מקסים ומדהים

    דוד, 23/11/10 13:40

    מאוד התרגשתי לקרוא את הסיפור שלך ואת הטור הזה בכלל.
    קצת קשה למצוא מילה טובה על המחלה הארורה אבל כמדומני שהיא לפחות עוזרת לך להבין מה חשוב בחיים האלה ואולי עוד קצת משפרת אותך מבפנים. אני תפילה שתמצא התרופה למחלה במהרה ושתזכה לכתוב טורים עד גיל 120