- 50.
SIGALIT.., 13/11/10 21:39
- 49.
הודיה כולנו מחכים לשמוע רק טוב ממך
טלי, 10/11/10 18:05
- 48.
גל, 10/11/10 10:01
- 47.
שירה, 09/11/10 22:01
- 46.
מישהי., 09/11/10 16:59
אמנם על סמך מה שכתבת, המצב קריטי, אבל עדיין מקננת בי תקווה לשיפור אצל הודיה.
מאד כואב לקרוא על הילדים ועלייך. זה מאד לא הוגן, ששני ילדים צעירים צריכים להתמודד עם כזו טרגדיה. הלוואי שימצאו תרופה למחלה הארורה הזו.
אתה עצמך חזק יותר ממה שנדמה לך. ואני מקווה שהקושי והמאבק הנוראיים שבהם היית בשלוש השנים האחרונות, ייעלמו מחייך.
אלוהים (אם קיים ואני בספק) מעמיד בנסיונות את מי שיכולים לעמוד בהם.
בתקווה לרפואה, הקלה ואולי גם השלמה.
- 45.
כחולת סרטן השד הבראתי , אסור להתייאש
עירית, 09/11/10 13:20
- 44.
טל, 09/11/10 11:57
- 43.
מחזקת, 09/11/10 11:30
נמרוד, אין מילים לתאר את הכאב העובר עליכם אך אולי תוכל למצוא מעט נחמה בידיעה שזכית באשת חיל-- הודיה הרעיה,האם והלביאה.אותה הודיה שהייתה,עודנה ולנצח תהיה עמכם.
אבי בעלי נפטר מסרטן לפני שנים אך הוא חי היום בחווית האבהות של בעלי שמתנהג פעמים רבות כמוהו-וילדינו/נכדיו זוכים לאב למופת הרבה בזכותו.
כולי תקווה שעם הזמן זכרה של תקופה חשוכה זו יעומעם והודיה תשוב לפרוח עמכם במלוא הדרה
- 42.
חיים ארד (טוקיו), 09/11/10 11:12
אצילות מופלאה בנבכי החיים
עמידה בגבורה כנגד כל הסיכויים
אשה ואם ומלכה אמיתית
שבנתה משפחה יקרה ואמיתית
יסורי אין קץ ביום ובליל
של אי ודאות עם אור ועם צל
הקרנות, השתלות, ניתוחים טיפולים
וסביב ידידים נבוכים שואלים
עצוב עצוב, מעיק על הלב
ואין גבול לעצמת הכאב
ליויתי אותך הודיה יקרה
עם נמרוד והילדים בשמחה ובצרה
אף פעם לא התיאשת ותמיד נסכת תקוה
קבלת מכולם תמיכה ואהבה
דמיינתי לעצמי סיום מאושר
של סוף טיפולים ועתיד ומחר
והודיה המלכה הביתה מגיעה
לאחר שנלחמה ועמדה כמו לביאה
ונמרוד והילדים אהבה מרעיפים
ומכל עבר ידידים מקיפים
למדתי ממך דברים נפלאים
איך נאבקים ואיך נלחמים
עקבתי תמיד אחרי היומן
ואמרתי - הודיה שרתה לסרטן
עכשיו את הולכת לנוח, לישון
אך בשבילי את יותר מרק זכרון
בשבילי את דמות של אשה נפלאה
עם משפחה יקרה ועם המון השראה
לנמרוד, תודה על היומן
התאור של הודיה כל כך מהימן
מקווה שתעברו את שלב ב' בשלוה
הודיה תשאר אתכם בכאב ובאהבה
- 41.
lela, 09/11/10 10:20
- 40.
נדהמת, 09/11/10 10:00
- 39.
- 38.
- 37.
- 36.
- 35.
- 34.
רותי, 08/11/10 20:10
כמי שעוקבת אחריכם כבר מעל שלוש שנים, אני יושבת על המקלדת ובוכה. קראתי כבר עשרות פעמים את מה שכתבת והראש לא מסוגל ולא רוצה להבין. לא מכירה אתכם אישית אבל מרגישה כמו משפחה, הצער קורע. מקווה שתדעו ימים טובים יותר,רק השיר הזה מתנגן לי כל היום בראש.
מקווה שתדעו ימים טובים מאלה, ימים טובים פי אלף, שורשי הודיה יעמיקו בכם לעולם.
עוד נדע ימים טובים מאלה,
עוד נדע ימים טובים פי אלף
שורשינו יעמיקו סלע
כמו ארזים בהר.
עוד נדע ימים טובים מאלה,
עוד נמתיק מימיו של ים המלח,
כשדה ירוק אחר השלף
כאשד בלב מדבר.
יחד - כל הדרך,
יחד - לא אחרת,
יד ביד נושיט לטוב
שעוד יבוא, בא יבוא.
יחד - כל הדרך,
יחד - לא אחרת,
יחד איש אל איש יפתח
את לבבו.
רק אם נאמין בעוז הרוח,
רק אם נאמין ולא ננוח
מן המיצרים אל ים פתוח
כמים רבים נסער.
רק אם נאמין ודאי נצליח,
רק אם נאמין ודאי נגיע
בימים של סער ברקיע
כאש התמיד נבער.
- 33.
- 32.
''פשוט מקבלים את המוות כחלק מהחיים...''
חנה, 08/11/10 17:59
- 31.
שרי, 08/11/10 17:56
-
לכבוד כותב כתבה אז אני אנצור את לשוניאדם, 09/11/10 01:54
-
שרי, 09/11/10 19:27
-
-
- 30.
לא מכירה אתכם ויושבת כאן ובוכה על המקלדת
צפונית, 08/11/10 16:58
- 29.
thalia, 08/11/10 16:29
A Sonnet for Hodiah (14 lines
He created the world systemtically in six days
And on the seventh
He reclined on His mountain
And formulated clear cut pre-conditions for the human:
Deaths and births are non-negotiable;
Complaints and curses unacceptable;
You are a disappointing creature,
full of sins, nonsense and coffee;
Thus you shall love each other
On your own responsibility.
The human could not find an answer
To all that,
but taught God to weep
For the sad, sick and dying.
I have been followng your reports. Since the morning my thoughts are with you. with the sonnet for Hodiah
no more words - only empathy
thalia gur klein
- 28.
-
- 27.
- 26.
yafaz, 08/11/10 14:13
- 25.
לנמרוד, 08/11/10 14:11
- 24.
- 23.
- 22.
- 21.
- 20.
- 19.
מחבקת אתכם, 08/11/10 12:23
עקבתי אחרי הטורים שלך מההתחלה.שמחתי בשמחתכם, קיוויתי אתכם שההחלמה היא מוחלטת, וכאבתי לקרוא על הצער שבחזרתה של המחלה ביתר שאת. אחרי כל התקווה והעוצמה והרוח האצילית, מצער שדווקא המפלצת ששמה סרטן, היא זו שהכריעה את הכף במאבק הזה.
מקווה שתימצא תרופה או הסבר הגיוני שיפתרו את האנושות מהמחלה הזו שמפילה כל כך הרבה חללים, בלי הכרה.מצדיעה לכם על הכח ומקווה שהאושר יתדפק על דלתיכם במהירה.
- 18.
מהצד של הילדים, 08/11/10 11:57
- 17.
גילי, 08/11/10 11:52
- 16.
- 15.
- 14.
- 13.
נמרוד, איש עם תעצומות נפש ענקיות אתה. אם במילים אפשר לעודד אז
בר, 08/11/10 11:42
- 12.
- 11.
גלית, 08/11/10 11:25
- 10.
מה זה משנה, 08/11/10 11:25
נמרוד, הודיה, בנים,
קשה לדמיין את גודל הכאב של אם שיודעת שהיא מחבקת את ילדיה אולי בפעם האחרונה. עוד יותר קשה לדמיין את תחושת הילדים. אני רוצה להגיד משהו שיוכל לחזק אתכם אבל לא מצליח למצוא משהו כזה. מי ייתן ובאמת לעולם לא תדעו עוד צער. מי ייתן ותמצאו את הכוח להמשיך הלאה. אין לי מילים לנחם. הלוואי ויכולתי לקחת מעט מהצער שלכם.
- 9.
בבקשה תמסור להודיה, שיש אנשים שהיא לא מכירה שאוהבים אותה
שרון, 08/11/10 11:24
- 8.
כל כך קשה לי לקרוא ולהפנים שזה הסוף כל כך קיוויתי לסוף טוב ,
נטשה, 08/11/10 11:20
- 7.
כל כך כואב, 08/11/10 11:13
- 6.
מימי, 08/11/10 11:08
- 5.
אני, 08/11/10 11:04
נמרוד יקר..
עד עכשיו לא כתבתי, אך עקבתי בדריכות, חיפשתי אותות חיים..
בקרוב שנה למותו של אבי האהוב, גם כן, מהמחלה..
אני קוראת אותך ומרגישה שאני רוצה להחליף אותך, עם כל הקושי והכאב בדבר, לחזור להיות, אולי להביט בעיניים ולומר את מה שהמילים לא יכולות.
עד הרגע האחרון נמנענו מלדבר על הסוף. כולנו ידענו, אם כי הכחשנו והתכחשנו, ולדעתי הקושי שלו היה גדול בהכלת כל הכאב והצער לבדו, ללא יכולת לומר לנו דבר, כדי לא לצער...
אין בי הרבה תקווה, כי אני מרגישה כל יום את הכאב באותן עוצמות, רק שהחיים סוחבים אותנו הלאה, ומזמנים גם רגעי שמחה.
המלה אושר וכיף לא עלתה על שפתיי עדיין, מניחה שגם היא תבוא.
הנחמה שאני מכריחה את עצמי להכיר בה, היא במפגש, בסוף...
שולחת לך חיזוקים וחיבוקים, אתה נדיר..
- 4.
ומכיוון שלהיות חי וקיים זה לא מובן מאליו
.., 08/11/10 11:01
- 3.
לא לוותר. להלחם. אפילו שנדמה שכבר אין כוחות.
raquel, 08/11/10 10:57
- 2.
- 1.
אפרת, 08/11/10 10:54