אנוכי למשל, לדיעת הרוב, ומבלי חטאי גאווה למינהם, מוכשר ביותר, אך מה שהפריע לי במשך 23 שנותיי הן הדיכאונות. במין אנלוגיה לקושי שבסוגיות החיים, זה נעשה קשה יותר מפעם לפעם. בגיל 21 צצו מחשבות אובדניות. באוגוסט 2008 התחלתי לסבול מחרדות שווא, וסוג של דיכאון קליני, לקראת מאי 2009 הבראתי באופן כמעט מוחלט ומגמת השיפור המשיכה. עד שמסוף אוגוסט 2010 הבעיה צצה שוב פעם. עד היום. אולי מהות הבעיה היא בגנים ?

אין מה לעשות נגד זה.
תרופות עוזרות רק למשך זמן מסוים ואז המוח מתרגל אליהם.
הדבר הטוב ביותר נגד דיכאון זה לעסוק בספורט, כל סוג של ספורט, אפילו הליכה מהירה למשך שעה ביום מאוד עוזר.
הדבר השני שעוזר המון זה לאהוב מישהו, אפילו כלב או חתול, אבל עדיף כמובן אישה שאוהבת ותומכת.

אם החיים נתנו לך לימונים – עשה מהם לימונדה, וזה מה שלמדתי במשך 55 שנות חיי.

תמיד הן מתמסכנות