דעתי האישית היא שאכן האשה היא זו שצריכה להחליט לפי המידע המסודר והמהימן ביותר שניתן לה. זו הזדמנות פז להעצמת הנשים והמטופלים בכלל- עם המידע והערכים של האשה הספציפית- מה הבחירה? הרושם שלי שיש כאן יותר מדי רגשות ורגשנות של הרופאים (הסיבה הפסיכולוגית מעניינת אך לא כאן) במקום ניצול לטובה של הדיון להעצמת המטופלים. לא רופא המשפחה צריך להחליט, ולא ''רופא גיל המעבר'', אלא האשה עצמה, לפי הנתונים שימסרו לה בצורה מכבדת, לא מגמתית, ומתאימה לשפתה. ובכן מה הנתונים?
מדובר על עוד כ 1.3 תמותה נוספת מסרטן שד עבור כל 10,000 שנות אשה- ומכיוון שהמעקב היה בקירוב עשר שנים כ- 13 נשים נוספות ימותו מסרטן השד כל עשר שנים מתוך כל 10000 שטופלו בהורמונים- או במלים אחרות -התמותה הצפויה הנוספת מסרטן השד לאחר עשר שנים עקב הטיפול היא בקירוב אחת מ 769 נשים שטופלו בהורמונים המשולבים.
אגב- הטיפול במחקר הופסק מוקדם מהמתוכנן בגלל נזקים נוספים של הטיפול ההורמונלי בנוסף לסרטן השד:אירועי קרישה ורידית, ושבץ מוחי, שעלו בנזקם על התועלת- הפחתת מקרי סרטן המעי הגס ומניעת שברים.
לגבי מינונים נמוכים- עדיין אין מחקרים מספיק מהימנים.