- 10.
תומכת, 28/10/10 21:45
- 9.
פסיכולוגית., 22/10/10 12:30
תמר שלום.
סליחה שאני כביכול פןגעת. לא, זה באמת בא מאהבה ואיכפתיות שלי אליך ולכל הסובלים באשר הינם.
תמר יקרה, האם יכול להיות שאת לא מוותרת על משהו?
אין דבר כזה שאי אפשר להירפא!
אם הייתי את הייתי שואלת את עצמי על מה אני לא מוותרת?
האם יכול להיות שדרך שימור המחלה את מקבלת תשומת הלב, אהבה ואמפטיה מהסביבה שלך, למשל, מבעלך, מהמגיבים לכתבות שלך וכו'?
כאשר תביני שלא כך משיגים אהבה, שזו דרך הרסנית, זוהי אגוצנטריות ןצורך בשליטה זוהי דרך להיות תמיד במרכז, הפוגעת בך ובסביבה שלך,
כאשר תפנימי שהדרך הנכונה לקבל אהבה ואמפטיה היא ללמוד לתת אותה, תהיי מוכנה לוותר על הדכאון, ואז יחל תהליך הריפוי שלך.
חיזרי אלינו, הפכי להיות חלק מכולם, שווה בין שווים, ואז תחזרי להיות אדם בריא
ומאושר.
בהצלחה ובאהבה.-
מזועזע, 23/10/10 23:11
קראתי ולא האמנתי- האם הבנתי נכון שאת טוענת שלא רק שחולי דיכאון יכולים להירפא, אלא שהם בוחרים שלא לעשות את זה כי יש להם ''טובות הנאה'' מכך? זה הדבר הכי שטחי וטיפשי להגיד, ואם את באמת פסיכולוגית, איך את יכולה לטעון כזה דבר בשם ה'' אהבה ואיכפתיות''?!
כדאי שאת תפנימי שזה לא נתון לשליטה! שכמה סבל תמר בודאי עברה, וכמה אומץ צריך כדי לכתוב על זה, להחשף בזאת כנות שלא תמיד מחמיאה לכותבת. על מה את מדברת בכלל? קישקושי-ניו-אייג' מופרכים ובורים. בדיוק בשביל תגובות כאלה חשוב שהיא תמשיך ותכתוב.-
פסיכולוגית., 24/10/10 07:33
את אשר כתבתי, כתבתי אישית לתמר. לא התכוונתי בדברי לכך שמה שנכון לתמר נכון לכל נפגעי הדכאון באשר הינם.
אני עומדת על כך שבפוטנציאל ניתן לצאת מזה. אני עצמי חליתי בדכאון ויצאתי מזה! לכן, אני מדברת מתוך נסיון אישי לחלוטין.
הדרך לכך היא לקיחת אחריות, ויציאה למסע כנה ואמיתי של גילוי עצמי, לקיחת אחריות על החלק שלנו ביצירת המחלה, וריפוי האספקטים שיצרו אותה. זה דורש אומץ, זה דורש כנות עצמית זה קשה וזה אפשרי.-
למרות זאת, את מתארת את התהליך באופן פשטנימזועזע, 24/10/10 09:38
ביותר, כאילו מדובר בהחלטה, שממנה נובע באופן ישיר ריפוי מוחלט. הסיבות הן לפעמים גם תורשתיות ונובעות מתהליכים כימיים במוח, כמו במחלות אחרות. הריפוי פעמים רבות אינו שלם, ואנשים צריכים ללמוד לחיות עם המחלה תוך ניסיון למתן את השפעותיה עד כמה שאפשר.
תגובות כמו שלך הן מטעות, מסוכנות, ועלולות רק להחמיר את האשמה והדיכאון אצל החולים, ולהעצים את הסטיגמה ואת חוסר ההבנה אצל הסביבה, כאילו המחלה אמנם נתונה לבחירה ולשליטה מלאה של החולים בה.-
פסיכולוגית., 24/10/10 20:04
מותר לנו להיות בחילוקי דעות. זהו עניין של השקפה ותמונות שונות שיש לכל אחד מאיתנו על המציאות,וזה בסדר.
כפי שכתבתי גם אני הייתי במצב הזה, גם אני עברתי את תהומות האינסוף של הסבל והכאב. אני יצאתי מזה, ועכשיו יש לי את החסד והעונג לעזור לאלו אשר מאמינים כי אפשר לצאת מזה.
כל ריפוי דורש אמונה פעילה! מי שמראש לא מאמין ואינו רואה תקווה, לעולם לא יוכל להתרפא.
-
-
-
-
- 8.
תמר, למה את כותבת באילום? מסתירה את זהותך?
דנה, 21/10/10 09:07
-
- 7.
- 6.
דנה, 21/10/10 08:02
בכל זוגיות טובה יש משהו ממה שכתבת. יש כתף יציבה שלא תמיד ברור למה אנחנו זוכים לה. יש את התמיכה ללא סיייגים שמאפשרת לצלוח את מהמורות הדרך. כשיש דיכאון (או מחלה אחרת)ברקע - זה אכן הופך את העניין למשמעותי עוד יותר.
נשמע שזכית בגדול!
אני חושבת שלמרות הפיסקה האחרונה שלך, שהיא ודאי נכונה, כן חשוב לומר את הדברים, ובתקופות הטובות שלך לגמול גם בהכרה וגם בהענקה גדולה לאיש שאיתך.
מאחלת לך הרבה בריאות וטוב!
- 5.
אחוז ניכר ממקרי הגירושים היה נמנע
אילו, 21/10/10 06:59
-
אני לקחתי וחיי השתפרו, 21/10/10 08:23
-
- 4.
רק אל תתהפכי עליו באם יום אחד הוא ישבר ויעזוב.
התגרשתי מאלכוהוליסטית., 21/10/10 04:32
אני הייתי נשוי 21 שנים לאישה שסבלה מדיכאון כרוני והשתמשה באלכוהול (ג'ין או וודקה) כסם מרפא.
במשך השנים נשאתי אותה על כתפי ולמדתי שאני חייב להיות ליצן ומצחיקן מפני שרק כך היא היתה שומרת על מצב רוח נוח ולא בעיתי.
לאחר שהשתיה המופרזת שלה הפכה אותה לחיית פרא שמסרבת לטפל בשלושת ילדינו (אפילו מבית הספר היא סירבה לקחת אותם מפני שהייתה עייפה לאחר לילה ארוך של שתייה), והיא סירבה טיפול פסיכיאטרי, נפרדתי ממנה.
כשנודע לה שמצאתי חברה חדשה לחיים היא (היא חשבה שאני סתם מאיים בעזיבה) שכרה את שרותיו של עו''ד רודף בצע, ובעזרתו היא תפרה לי תלונה במשטרה וטענה שאיימתי להרוג אותה ושהיא פוחדת ממני וביקשה , תאמינו או לא, שיטילו עלי צו הרחקה מהילדים שאני בעצם הייתי היחידי בבית שמטפל בהם ודואג לרווחתם הנפשית והחומרית.
למזלי הפרקליטה לא כ''כ האמינה לה ישר מההתחלה כי היא הבחינה שאישתי – שעל אף שהיא אקדמאית, יפה ומאוד אינטיליגנטית שבאה מבית ממש טוב ומבוסס, ואפילו די מוכר בארץ – היתה שיכורה בשעה שהיא דיברה איתה ולכן התלונה בוטלה לאחר שבועות אחדים, ולאחר 3 חודשים קיפלתי את הילדים תחת חסותי.-
וואו! איך יודעים לזהות בחורות בעיתיות כאלה כבר בגיל 23??
צעיר, 18/11/10 00:29
-
- 3.
- 2.
סיגל, 20/10/10 12:37
-
לסיגל, 21/10/10 00:11
-
קבלן, 21/10/10 09:58
-
- 1.
-