- 35.
אני, 20/10/10 15:38
- 34.
אחרי מאמץ אדיר לכולנו צר לשנוע בשורות כאלו ,אבל את חוקי הטבע
משה, 20/10/10 08:09
- 33.
נימרוד עצוב לשמוע שאחרי מלחמה מתישה מגיע הסוף
תתנחם בזה שהיא תנוח, 20/10/10 07:01
מחלה ארורה שאוכלת כל חלקה טובה.כל כך סובלים החולים ממנה ודוחפים להם תרופות בלי סוף ותיקוות ומיליון אנשים מנסים לייעץ כל מיני הצעות. מה שכן צריך לשאוף שמדענים יגלו חיסון נגד סרטן למנוע תמותה של דורות העתיד.
שלא תדע עוד צער אתה אדם ענק שנאבקת למען הודיה עד הסוף. עשית כל מה שיכולת.
עצוב לי לשמוע שיש מלחמות אבודות.-
נמרוד, 21/10/10 06:32
-
- 32.
את גדולה מחיים אוהבים אותך מאוד
ציבי עופרה וגילה, 19/10/10 22:05
- 31.
סימה שלנו עדיין איתנו נלחמת כלביאה
מיקה , 19/10/10 16:14
אני מיקה, כן זו שהגיעה מארה''ב. אני חולת סרטן ולא מתביישת להודות בכך.
ביקרתי את סימה בבית החולים וגיליתי אישה אצילה, מדהימה ביופיה, חזקה, לוחמת, אישה משכמה ומעלה.
התסכול של לקחת תרופות, שמצב אחד אמורות לרפא אותך אך בו בזמן הן מכחידות אותך הוא נוראי.
סימה ונמרוד פעלו על פי עיצת הרופאים!
כאן לא המקום לשאול האם פעלו נכון. כאן המקום להוקיר, להצדיע ולהעריך את החשיפה של נמרוד (איש מדהים), הכתיבה המיוחדת, הכוח וההעצמה שנתנו המילים.
אני גאה בכם. אתם מיוחדים ואמיצים!!!
מחבקת כל הזמן,מתפללת שסימה לא תדע עוד כאב ויסורים,אוהבת אתכם, מיקה-
-
יכול להיות שלהודיה קראו סימה ובדרך כלל שאנשים חולים משנים להם את השם (ל''ת)יש שמאמינים שבשינוי השם יתרחש נס רפואי, 20/10/10 06:53
-
-
נמרוד, 21/10/10 06:31
-
- 30.
אריק, 19/10/10 09:27
כחולה שאובחן במקביל להודיה , מאחל לכם רק להיות חזקים לנצור את הרגעים היפים והטובים ,מאוד עצוב לקבל את החדשות.. אין מילים .
בכתיבת היומן הענקתם להמון אנשים מתנה ,הצצה לתוך המחלה. וכתוצאה -התרוממות מעל אשליית ''היום יום'', והקשיים הקטנוניים שפוקדים את חיינו השיגרתיים, והערכה של מתנת החיים .
תודה .
אריק
- 29.
דורית מעוז, 19/10/10 09:23
- 28.
- 27.
יגאל, 19/10/10 09:04
עיצרו את השעונים,נתקו את הקו
על עצם רפודת שומן שלא ינבח עוד הכלבלב
הסו את כל הפסנתרים, ולהולם תוף עמום
הכניסו את ארון המת, אמרו למקוננים לקום.
שאוירון בקול גניחה יחוג למעלה מעלינו
ובשמיים יקוקו את הבשורה, ''הודיה איננה''.
נא סרט אבלות לכרך על צוורי יוני צחורות
נא לצייד את שוטרי התנועה בזוג כפפות שחורות.
הודיה היתה לכם מזרח ומערב,דרום וצפון
שבוע עבודה ומנוחה של יום ראשון
חצות ליליכם וצהרי יומכם.שיחיכם,שיריכם המשתורר.
חשבתם-אהבה לנצח,טעות מתברר.
כוכבי הלילה לא דרושים,אחד אחד להחניקם:
נא לארוז את הירח,פרקו את השמש גם,
לשפוך החוצה את הים, את כל היערות לחטוב
כי מעכשיו מי יודע, מתי שוב נפגוש את הטוב?
וו. ה. אודן-בלוז הלוויה.
- 26.
א., 19/10/10 08:33
- 25.
orly, 19/10/10 06:35
- 24.
- 23.
שקד, 19/10/10 00:15
אני הייתי שם עם אבי. בימים האחרונים. כשהגוף כבר תשוש כל כך מהמאבק במחלה. כשהאנשים הקרובים ביותר כבר יודעים, שזהו סוף הדרך, ונותר רק לללוות אדם בזמנים הכל כך קשים של הגסיסה. רציתי לצרוח כששאלו אותי: מה שלומו? רציתי לצרוח הוא גוסס!! אל תעמידו פנים. זהו אדם ההולך אל מותו. אל תפחדו להודות. סוף כל אחד למות ועכשיו הגיע תורו.והוא עושה זאת באומץ. מישיר מבט אל הגורל.
וכמובן שהוא ידע שאלו ימיו האחרונים. והיה לו קשה כל כך לשאת את כאב הפרידה. ורוצה לחשוב שבזה שהיה לי האומץ לקבל את המציאות כמו שהיא, לפחות איתי הוא לא היה צריך להעמיד פנים שהוא עומד לנצח את המחלה. והיה אפשר להיות ביחד ולדבר, ככה סתם.
הגוף נכנע למחלה, כמו שהוא נכנע לזיקנה כמו שהוא נכנע לגרביטציה. אבל הנשמה, גדלה, לומדת, מזדככת, משתחררת וממשיכה הלאה. במסע שלה.
תודה לך נמרוד על השיתוף. -
- 22.
הלב נשבר אין מלים שיכולות לנחם מחלה ארורה
אני, 18/10/10 23:48
- 21.
טל, 18/10/10 22:41
- 20.
- 19.
חשוב לקבל את העתיד על מנת לסגור את העבר
תמר, 18/10/10 22:24
אמי נפטרה לא מזמן. היא נלחמה 5 שנים וחודשיים אבל בסוף הסרטן הוא שניצח. לקראת הסוף כבר כולנו ידענו שזה הסוף, ולא התחבאנו מאחורי ''יהיה טוב'' ו''בשורות טובות''. הבנו שהסוף בלתי נמנע, ויכולנו להיפרד, לסגור מעגלים, לומר דברים שלא אמרנו בעבר. נמרוד - נצל את הזמן הזה כדי להיפרד מהודיה. נצל את הזמן הזה כדי שהילדים יוכלו לומר לאמא ואמא תוכל לומר לילדים. אפילו צלם אותה בוידאו מדברת אל הילדים ומוסרת להם דברים כדי שתוכלו לראות בעוד כמה זמן. הלוואי שהיו לי עוד כמה ימים עם אמא, אבל לפחות אני יודעת שהיא יכלה לשוחח איתנו על מה שמפחיד אותה, על מה שמדאיג אותה, על ''צוואות רוחניות''. אסור לתת לחולים סופניים את ההרגשה שהם לא יכולים לדבר על הפחדים שלהם ועל מה שקורה להם - אסור להשתיק את הדיבורים על נושאים כל כך כואבים רק כי הם כואבים. הפרידה היא תהליך, לא משהו שקורה בשניה אחת. מחזקת את ידיכם.-
נמרוד, 21/10/10 06:28
-
- 18.
- 17.
חולה, 18/10/10 21:21
אני מזדהה מאוד עם כל מה שאתה כותב. ומתפעלת משניכם. אני חושבת שיש חוזק נפשי גדול ביכולת להכיר במצב כפי שהוא, ולהמשיך להרגיש, לאהוב, לתמוך, לבקש תמיכה, בתוך סבל גדול כל כך. אני מכירה הרבה מאוד אנשים שחושבים שהכרה במציאות היא וויתור או הרמת ידיים. אני לא חושבת שזה נכון בכל מצב. לפעמים כן. במצב שאתה מתאר זה נשמע כחוכמה, כיכולת למצו מכל רגע שנותר את כל מה שיש בו, כי הרגעים לא יימשכו לעד. הרי בשביל אף אחד מאתנו הם לא יימשכו לעד. כל מה שנותר הוא לנסות להמשיך להרגיש, ולהיות אנושיים עד כמה שאנחנו יודעים להיות, ולתמוך זה בזה כל עוד אנחנו כאן. זו דעתי האישית כחולה. אני מאחלת לשניכם רק אושר. הלוואי ויכלתי לתת להודיה ולך את כל מה שאתם חולמים עליו.
רציתי להודות לך שברגע של כאב כל כך גדול אתה הצלחת גם לגעת לי בלב ולעזור לי. אני לא במקום של הודיה, אבל אני במקום לא רחוק מאוד ממנה. וגם תמיכה דרך האינטרנט לפעמים עוזרת לרגעים...
- 16.
עידית, 18/10/10 20:47
- 15.
נמרוד, היית צריך למסור יותר אינפורמציה.
מישהי, 18/10/10 20:26
- 14.
נוגה, 18/10/10 19:58
נמרוד היקר,
לפני פחות מחודש נפרדנו גם אנחנו מאהוב שנאבק בסרטן. התמלאנו תקוות עבורכם בכל פעם בה ראינו את תמונתה של הודיה, הניבטת אלינו מן המסך של המחשב, ומודיעה על עוד תור שכתבת.
היו חזקים בימים אלה. ניצרו את הטוב, היופי, הצחוק. לטפו ונשקו את הודיה ואפשרו לעצמכם- לך, לילדים, לכולם- עמוק בלב פנימה- לומר ''שלום''.
- 13.
- 12.
- 11.
שרון, 18/10/10 18:37
- 10.
- 9.
אני הייתי במקום שאתה נמצא בו פעמיים. שים לב
קרן גרמניה, 18/10/10 18:02
יש את רגעי הייאוש שלפעמים זה נראה כאילו המוות יביא הקלה לכולם. בבחינת שזה יגמר כבר לכאן או לכאן
אבל רק שתדע, שהמוות מביא איתו כזה בור עמוק שאי אפשר לעולם לצאת ממנו. והעצב והגעגוע לא עוזבים אף פעם.
אני הייתי בין אלה שכתבו לכם לא ללכת להשתלת מח העצם הארורה והמסוכנת הזו אבל צינזרו אותי בכל פעם.
את אחי הכניסו להשתלה הזו ברמב''ם למרות שהוא חווה הפוגה מלאה ונראה בריא וחזק.
מיותר לציין שהוא נפטר ביסורים כעבור 3 שבועות בגלל ההשתלה ולא בגלל המחלה.
אז כל זמן שהנר דולק יש סיכוי.
תעטפו את הודייה בהמון המון אהבה ותנסו להנות מכל שנייה איתה.
- 8.
- 7.
חיים ארד (טוקיו), 18/10/10 16:37
נמרוד יקר, הדמעות שלי מרטיבות את המקלדת. תמיד עולה השאלה למה? ולמה זה קורה לאנשים הכי יקרים והכי נאצלים? עקבתי אחרי היומן ברגעים של תקווה וברגעים יותר קשים, אבל אף פעם לא התייאשתם ויחד אתכם גם אני לא התייאשתי ואף פעם לא אתייאש. דמיינתי את הודיה נלחמת כמו לביאה. והיא אכן נלחמה ונצחה. האצילות, הנחישות, האופי החזק, העמידה בפני כל הקשיים כל אלה הם הנצחון של הודיה, שלך ושל הילדים. זה ישאר חקוק בהיסטוריה של המשפחה וישמש אבן דרך לכל מי שעומד בפני מאבק איתנים שבו מחליטים להלחם ולא להכנע. תהיו חזקים אני מוחה דמעה וחושב עליכם. ותשמור על היומן, יש לו ערך עצום שילך ויתעצם עם הזמן.
- 6.
- 5.
יש אבא יקר בשמיים והא אמר לנו שאפילו חרב חדה
עזוב אותך מאמונה ברופאים, 18/10/10 16:05
- 4.
לא הבנתי. תסביר לנו מה קורה ???
טלי, 18/10/10 15:20
- 3.
ששה, 18/10/10 14:44
- 2.
- 1.
-