מה שכן זה מצריך עבודה סיזיפית יומיומית שבכלל לא בטוח שתביא גם תוצאות.אבל זאת הדרך היחידה.

אין כזה דבר שאין ריפוי! גם אני יצאתי מזה! ומעוד דברים קשים, קשים עד מאד.

זה דורש כמה עקרונות בסיסיים:

א. החלטה נחושה לצאת מזה(עם כל הקושי,הפחד, ההתנגדות).

ב. מוכנות לכל מאמץ.

ג. עיקביות.

רק אז תמצאי את המטפל הנכון. את תהיי מודרכת באופן הנכון, ותקבלי את כל העזרה וההכוונה. (ומי אמר שהוא צריך להיות פסיכולוג או פסיכיאטר)?

זוהי החלטה קשה. ביחוד במצבך. אבל, זה אפשרי. ומנסיוני האישי!

את נשמעת קורבנית. במצב מנטלי כזה אי אפשר לצאת מזה לעולם.

האם את רוצה באמת לצאת מזה? פעמים רבות אנו משמרים לא במודע את מצבנו,כי יש לנו ערך מוסף ממנו(סמוי בדרך כלל).

למשל, דרך הקורבנות אנו מקבלים תשומת לב מהסביבה. או אנו עדיין משמרים כעסים ולא מוכנים לסלוח ועוד ועוד אפשרויות.

אם תרצי באמת, את תצאי מזה גדולה ובגדול. זה קרה לי ולעוד רבים וטובים.

צאי מהקורבנות המשאירה אותך פסיבית,ומצפה שהפסיכיאטרים הם אלו שאמורים להוציא אותך ממצבך. לא הם, אלא, רק את. המטפלים למיניהם רק מסייעים. את הצעדים עלינו לעשות באומץ ובהחלטיות. זה ההבדל בין אלו שנרפאים ( מכל מחלה) לבין הנכנעים לה עם כל ההשלכו

המשקפיים השחורים והמאד לא אובייקטיביים של המחלה כי הרי חלק ממחלת הדיכאון הוא קושי להעזר ולפנות לעזרה, תחושות אשמה ואחריות מוגזמות, תחושה שאת בבור ואין מי שמבין.
היה לי עצוב לקרוא איך רצית שיקשיבו לך כמו שאת וזה לא קרה, אבל שוב, אולי גם המחלה צבעה את הסיטואציה בגוונים מאד מסויימים.

מקווה שאת מרגישה כבר טוב יותר, ושנמצאו הדרכים לעזור לך,

מקווה שתמצאי איכשהו את הדרך לחיות וגם להרגיש בחיים

והעובדה שלא מצליחים משום מה לעזור לך...
ממש לא ברור למה לא מצליחים.
בכל מקרה, המפגש ההזוי הזה שהיה לך עם כל אותם רופאים בכירים היה חוסר רגישות וחוסר מקצועיות משווע שלהם.
רפואת הנפש בארץ בעייתית מאוד. לוקה בחוסר מקצוענות וחוסר רגישות.
האם חשבת לבדוק מה קורה בנושא זה בארצות אחרות?
אולי מעבר לים תמצא הישועה?

יום אחד, מכונאי טוב שיוכל לאתר את החומר החסר. בהצלחה!!!

אני מקווה שיום אחד תכירי בעצמך באמת. חולי הדכאון הם אנשים גיבורים שמתמודדים עם צבאות החושך ותהומות השחור מידי יום ובמקרים קשים מידי שעה. יש תרופה. היא מורכבת מכמיה ומפרמוט נפשי ארוך טווח. את לא מאמינה, לא שאת שווה משהו ולא שיש תרופה לכן כל רופא מבחינתך הוא שרלטן גס ומנותק ממצבך.
את חייבת להמשיך להאמין שיש תרופה. ההקלה שאת כל כך מייחלת לה קיימת. יש אנשים חיים שיעידו שכך הדבר. לא נידונת לסבל אין-סופי. אני מאחלת לך רפואה שלימה ובמהירה.

תראי יפה שלי זה מוכר עד כאב היינו במקומות האלה ואני יכול להגיד לך עם יד על הלב שגם פסיכולגית בינונית ביכולותיה עזרה לי בצורה מעוררת התפעלות! ללא עזרתה קשה לי לחשוב באיזה תהומות הייתי משוטט תני לעצמך צאנס עם היית עוברת טיפול כמו שצריך היית יודעת שסיטואציה כמו שתארת עם הרופאים לא הייתה מתקיימת אפילו בימי הביניים לא כול שכן בימינו אנו לצערי זה כמו שתגידי שניסרו אותך במשור עצים ללא הרדמה טיפול טוב הוא כמו רוח על פלגי מים ואת יכולה לשמוע את הקול של השקט בהצלחה!!

אין שם טיפול, רק להעביר את הזמן

כי אז אולי היו מבינים קצת מה שמטופל מרגיש, חושב ועובר. גם ככה קשה כל-כך להגיע עמוק לנפש של הבןאדם, אז אך זה בכלל אפשרי אם אפילו לא מנסים?

לדיבור עם מישהו חולה בדיכאון, או עם חולים בכלל, אף אחד לא מסוגל ממש לדבר בפורום כזה

איך אבחנו אצלך את הדכאון? מה היו התסמינים?

אל תתאכזבי שלא הצלחת לספר להם.הם ממילא לא יודעים כלום,חוץ מלנסות עלייך תרופות.
קראתי שויטמין b3 בכמות גדולה יכול לעזור.
חפשי באינטרנט על הקשר בין דכאון לחוסר בניאצין(b3).