אף אחד לא הכריח אותי. אבל כן נתנו לי ולבעלי את הרגשה שאנו פוגעים בילדינו בכך שאיננו נותנים לו את הטיפול התרופתי המתאים. הילד לא יכול היה לשבת בכיתה וכל הזמן הפריע.כל המערכות- החינוך, הבריאות והרשות המקומית (בוועדת השמה אליה הגענו בשל קשייו של בנינו במערכת הרגילה)מכוונים את ההורים לילדים עם קשיי התנהגות הנובעים מקשב וריכוז - לכיוון אחד. וזה בא לידי ביטוי גם בכתבה הזו.
כל מי שמנסה להתנגד- משייכים אותו לכת הסיינטולוגיה או מתארים לו עתיד שחור של ילד עבריין שמדרדר לסמים.
לצערי לא עמדנו בלחצים והאמת היא שבאמת ובתמים רצינו לעזור לילדנו ולהקל עליו את קשייו. נורא קל לשפוט אותנו. החלטתי שלא אסכים יותר לתת תרופות לבן שלי ואם יעיפו אותו מבית הספר החדש אליו רשמנו אותו השנה (לאחר שהחליף 2 בתי ספר בשנה שעברה), אעזוב את עבודתי ואשאר איתו בבית. השאלה היא האם כל משפחה יכולה לעמוד באבדן הכנסה של הורה אחד?

הסיבה היחידה שכתבתי את מה שכתבתי היא להזהיר הורים אחרים שלא יפלו לבור שאליו נפלנו.
אני ובעלי משכילים ודעתנים והתנגדנו לטיפול תרופתי במשך 3 שנים עד שבננו הגיע לכיתה ג' ומצבו בביה''ס התדרדר בהתמדה הנוירולוג שאמר לנו שאם מפסיקים את הריטלין, פוסקות כל תופעות הלוואי- מה שהתברר כלא נכון.
במקרה של הסטרטרה- הנוירולוג הפנה אותנו לפסיכיאטר שהמליץ עליה ואמר שאין לה כמעט שום תופעות לוואי מנסיונו והיא גם יכולה להפחית את הטיקים- מה שהתברר גם כמשגה חמור.