הכתבה מספרת סיפור חיים של הרבה משפחות של מתמודדים, מזכירה לי חלק גדול מהתהליך שעברנו עם בני.
בעזרת מילם למדנו - המשפחה להתמודד עם החולה, ועם שאר בני המשפחה.
כיום אנו נושמים לרווחה.

לידיעת הציבור עמותת מילם צוברת תאוצה,
והקימה ועד הורים למשפחות מתמודדות.

ט ו ב ש י ש מ י ל ם

לא צריך להיות חולה סכיזופרני כדי להיתאבד מספיק יש לחצים על נכי הנפש וה-PTSD שבמשהב''ט אין חשיבות לסוג המחלה ואו לחומרתה ,כמובן כשהעוצמה הולכת וגוברת הנכה צריך יותר ויותר עזרה.
ויש לעומת זאת חשיבות לתמיכה בנכה נפש עצמו הן ע''י המישפחה הקרובה והן ע''י הקהילה

כתבה חשובה שמאירה לצד קשיי המתמודד עם מוגבלות נפשית את מורכבות ההתמודדות של בני המשפחה, טוב יעשו ארגוני התמיכה והמדינה אם יגדילו את המשאבים לחיזוק והעצמת בני המשפחות שתומכים בבן משפחה ומתמודדים בעצמם לאורך שנים רבות עם קשיים רבים.

אפשר להתבלבל מרוב עמותות שמטפלות במשפחות נפגעי הנפש.
ללא עזרת משרד הבריאות כל זה לא היה קיים בכלל.
רק חבל שהכסף מתפזר בין עמותות שונות שכולן בתחרות,
מי ישיג את הכסף של משרד הבריאות.

ההתמודדות שלי עם מחלתו של אחי נראתה מפלצתית ובלתי אפשרית עד שחברתי למילם ומאז במשך כ3 שנים הכל נראה הרבה יותר קל ואפשרי.
השקט הנפשי והידיעה שאתה לא לבד מול המחלה ,יש לך חברים נוספים שמתמודדים עם בעיות דומות והעיקר את העוגן המורלי שמקבלים במילם.כל זה עזר לי מאוד להתמודד בהצלחה עם האתגרים הרבים ואפילו להתחבר אל אחי וליהנות מהאיכויות שיש לו.
משפחות יקרות, ממליץ בחום לצאת מבועת הסטיגמה והחשש ולפנות לתמיכה וייעוץ במילם ותאמינו לי שחייכם ישתנו לטובה !!!!!

האם צריך כנס על מנת להגיע למסקנה שהמשפחה נפגעת?האם צריך לערוך מחקר?
מוסדות המדינה מתנערות במודע מפגיעת המשפחה ,וזאת מחשש של מוסדות המדינה שעוד יצטרכו לשלם עבור הטיפול.
מנסיוני עם משרד הביטחון,הטיפול אך ורק בנכה צה''ל , וזאת גם אחרי מסכת ייסורים שעל הנכה לעבור ,בוועדות רופאים ואף הגעה לבית המשפט. לעיתים אני חושב שאם נגזר על אדם להיות נכה צה''ל ''עדיף'' לו שיהיה קטוע שתי רגלים ולא פגוע נפש. פשוט,קטוע רגלים הוועדה רואה בעין ומאמינה,נפגע הנפש ,גם אם מאושפז תדיר ,ואף מתגורר ארבע שנים בהוסטל צריך להוכיח שהוא לא שקרן.ועדה של עשר דקות שקראה את התיק בדיוק חמש דקות לפני שהנכה נכנס ,צריכה להחליט בענינו,לא רציני ולא מקצועי.

בהנחה והם מתמידים בלקיחת תרופות וכו'?
אין סיכוי שילמדו כמו כולם? יעשו רישיון נהיגה?.....
חיפשתי מידע על הנושא הזה אך לא מצאתי.
כאילו מהרגע שאתה חולה, המסלול הוא...דיור מוגן..וחיים בינוניים.

אשמח לשמוע על מקרים שבהם אנשים עם סכיזופרניה כן הצליחו להשתלב...

משהי שמאוהבת בסכיזופרן..

נושא חשוב מאין כמוהו. חשוב להחדיר למודעות את הנושא ולנסות להבין לפני שאנחנו ממהרים לשפוט ולחרוץ דין.

סטיגמות הם מקור לחוסר רגישות חברתי ואישי.

כל הכבוד לכתבת!

כתבה מעניינת,נושא חשוב.רואים שהנושא נגע לליבה של הכותבת.