מדינה רוצחת ניצולי שואה שכנראה לטעמה לא עברו מספיק.גם את ילדיהם וגם את נכדיהם. ועשירי המדינה הזו בני הדור השני. מה הם עושים? מתבוננים.כותבים. ושותקים. בדיוק כמו בכפרים הרחוקים.כמה אפשר לצרוח לקירות המלאים מכשירי האזנה,ואיש לא מקשיב ואיש לא מגיב.רק את וקצרה ידך מלהושיע.היי חזקה.

נילי,
אני קוראת את כל הטורים שלך, כל הכבוד ויישר כוח. לאחרונה שמעתי על מכונה שנקראת CHI MACHINE וקראתי עליה, כולל עדויות של חולי פרקינסון ברחבי העולם.היא לא מרפאה פרקינסון, אך היא בהחלט מקילה על הסימפטומים (מפסיקה את הרעד, מסדירה את השלפוחית ואולי עוד). ולא אני לא משווקת של המכונה, אני משתמשת בה בגין בעיות אחרות והיא בהחלט עוזרת. אם תרצי פרטים נוספים כתבי לי למייל ואשמח לסייע (אולי אנחנו שכנות, אזמין אותך להתנסות אצלי)
vrozenberg@gmail.com
הרבה בריאות

אמי המנוחה הייתה פרקינסונית. הפנים שלה היו חמוצים תמיד ואבא שלי פירש זאת ככעס. שנים הוא שאל אותי למה היא כועסת עלי? לא ראינו חיוך על פניה במשך שנים ארוכות. זה מתסכל גם לסביבה ולא רק לחולים. רק בימיה האחרונים סיפרו לי שהיא חולה ושפני מסיכה הם חלק מהתופעה. מדובר בפרקינסון של קישיון ולא של רעידות.

סבתא שלי זכרונה לברכה עליה השלום שאהבתי אותה בכל מאודי ונפשי ומתגעגע אליה כל יום גם כשעברו כבר הרבה שנים מאז פטירתה, היית חולה בפרקינסון.

זכורים לי ימייה האחרונים עם המחלה הארורה הזאת, ומה שכתבת משקף בדיוק אותה אז.
כל כך עצוב, כל כך נוגע ללב שרוצים לעזור אבל אין תרופה למחלה הנוראית הזאת.

מי יתן והלוואי וימצאו תרופה לפרקינסון ולא נראה אותה שוב לעולם.

סבתא, אני מתגעגע אליך נורא וחושב עליך כל הזמן הלוואי ויכולנו לחלוק עוד קצת זמן חיים - כולי תקווה שניפגש שוב בעתיד, אוהב מכל הלב ליאור.ש

היי חזקה נילי רעם.

מזדהה עם כל תחושה ורגש מתואר...

אצלי קיימת בעיה נוספת של הקצנה...הצחוק חזק יותר ולעיתים לא נשלט, כך גם הדמעות...

דבריך מרגשים עד דמעות . מזדהה עם כל מילה. הטור שלך משמש פה לכל החולים במחלה ועוזר לקרובים להם להבין את המצוקה בה הם נמצאים ולא לשפוט אותם מנקודת מבט של חוסר ידע .