לילי יקירתי, תרשי לי לפתוח בסיפור קצר:
היה-היה חתול צעיר שרץ ברחוב במעגלים. עבר חתול זקן, ראה את אותו חתול צעיר רץ במעגלים ושאל אותו: ''ידידי הצעיר, למה אתה רץ במעגלים במין טירוף שכזה?''. עצר החתול הצעיר, מתנשף, וענה: ''אמא שלי אמרה לי שהזנב שלי הוא האושר. מאז, אני מנסה לתפוס את האושר ללא הצלחה ...''. חייך החתול הזקן ואמר: ''ראה, ידידי הצעיר, אמא צודקת! הזנב הוא האושר. גם אני בצעירותי ניסיתי לתפוס אותו. רצתי במעגלים עד עילפון!''. ''נו, ובסוף הצלחת?'' - שאל החתול הצעיר. ''לא. אבל שמתי לב לדבר מעניין'' אמר החתול הזקן ''כשהפסקתי לרדוף אחריו, גיליתי שלכל מקום שהלכתי - הוא עקב אחרי''.

לילי, שמאבדים אהבה לא נרשמים לג'יי-דייט ומתמלאים באלכוהול. זה לא יעזור. גם מכון גמילה לא היה עוזר לצערי. קחי עצה מחתול זקן - תתחילי לעשות כל מיני דברים שתמיד רצית ולא הגעת אליהם - איזה קורס באוניברסיטה, איזה תחביב שלא הקדשת לו זמן. אני הוצאתי רשיון טייס, לקחתי קורס בכתיבה יוצרת, טיילתי בארצות מדהימות. וואלה, אפילו לקחתי קורס פיסול בחימר.
תאמיני לי, האושר כבר יעקוב אחרייך.

כתבת כמו מי שהיה שם . מעטים זוכים להיות חלק ממערכת מושלמת. ואני שמצאתי את המושלמת, מחכה לאותה לחיצה.... שתשמיע ''התקבלה הודעה חדשה'' ואשוב להסניף את ריחה הניפלא. כי המנגינה הזאת.... נקטעה.

כמה דכאוני!! איזה מין חיים אלה?
אין דרך אחרת לחיות בלי כל הדברים האלה? הייתה לי חברה בערך 3 שנים, וכמה שזה הזכיר לי אותה פתאום... וכמה עצבות יש לנו בחיים! באמת שאני לא מכיר אף בן אדם שבאמת מאושר, אפילו העשירים שיש להם הכל... שלזה אנחנו תמיד שואפים: ''אם היה לי עוד קצת בטוח הייתי מאושר''.

גם אני עוברת תקופה כזאת, והאמת, אין לי תשובה איך לצאת מזה, כי אני עדיין עמוק בתוכה, יוצאת עם בנים ובלב רק מחכה לאות חיים ממנו, ליחס, למרות שערו חודשים רבים... וכל הזמן מחכה..

אז לא שלחה תסמס בסוף?

רק שאצלי זה נמשך כבר הרבה יותר משמונה חודשים.
איXXX, הרי את יודעת שאת זו היחידה שאני באמת רוצה או אי פעם ארצה.

פעם בשבוע פגישה ...ומלא אהבה מאנשים שנמצאים באותו מצב...יאללה לילי תרימי את הכפפה אני בפנים....

לילי, התפזרות זה דווקא די נחמד עד שבאה אחת כמוך ושמה לנו מראה מול הפרצוף... וחוצמזה, יש מצב לקחת אותך לדרינק?

כל עוד את ממשיכה בעיסוק של האהבה ולא בעיסוק של האובססיה

לילי מרון. אני רוצה להיות חברה שלך
כמה שאת מדהימה

וואוו! מצויין!

לגבי המכון גמילה - מציעה להכנס. גם במערכת

יחסים משמעותית אפשר להרגיש חיה.

וואו! איזה אחלה של סיפור. אין ספק שקרה לכל בחורה שאני מכירה. והקטע עם החניכיים מאד משמעותי. אסור לזלזל בדברים שכאלו (:

תכלס לילי, בשניה שהיינו נכנסות למכון גמילה הזה גם היינו מתות לעוף משם, כי אחד הדברים הכי כיפיים שיש זה להיזכר באהבה המתוקה הזאת שהייתה לכם. אולי הייתי מסכימה לבוא לגיחה קצרה, רק שיעשו לי סשן קצר על איך עושים שיכאב פחות.