- 41.
אחייניתי חלתה וגיסתי הגיבה בחרם מוחלט, לא לבוא לבקר , לא כלום
אתי, 30/08/09 15:16
- 40.
yafaz, 27/08/09 17:23
- 39.
Thanks for the update I pray the next one has better news
Orly, 27/08/09 08:20
-
- 38.
שרון ניצן, 25/08/09 08:50
-
- 37.
מלי, 24/08/09 23:31
נמרוד יקר
הערב קראתי את כל הפרקים, אתה כותב יפה,
אוהבת את הרעיון של הכתיבה זהו מסמך חשוב לצוות הסיעודי הרפואי והפרא רפואי. ללמוד את הדקויות את שלל התחושות והמחשבות את השאלות ולהיות נוכח בנקודות תורפה
טוב הוא כמודלינג לילדיך שיראו את המסירות הלווי האהבה והתמיכה לה זוכה הודיה וכן את היותה חיילת אמיצה הנאבקת להשגת בריאותה
זהו מסמך נוגע המכין גם את בני המשפחה
זהו מסמך המאפשר הצצה לתופת...-
נמו, 25/08/09 10:19
-
- 36.
חזקו ואמצו השם עמכם! וגם ליבי ואלפי אנשים שמתפללים וחושבים
להודיה נמרוד הילדים והמשפחה, 24/08/09 18:56
-
- 35.
כרמית, 24/08/09 15:12
-
- 34.
-
נמו, 24/08/09 12:30
-
-
- 33.
-
- 32.
אורן יאיר, 23/08/09 20:06
בס''ד
הייתי שם וזה היה נורא כל שנותר היה האמונה הבנתי שכוחה של תפילה הינה חזקה מכל תרופה עברו מאז שלוש וחצי שנים והרופאים שלא נתנו סיכויים הם עכשיו מאמינים שהם ממש לא קובעים ואני מצחק עליהם ומודה לריבונו של עולם גם אם החרב מונחת על צווארך אל תתיאשי מן הרחמיים הקב''ה מצוי משגיח ושומע דמעות של אישה לא הולכות ריקם תאמיני תאמיני את עוד תחלימי אשמח לשוחח איתך אם תרצי לעודד ולהוכיח ואני דוגמה חיה לכך -
- 31.
-
נמו, 23/08/09 17:55
-
- 30.
לא מרחמת! משתתפת איתכם בכל ומאחלת מכל ליבי שהמאבק
כאבכם - כאבי, 23/08/09 13:08
-
נמו, 23/08/09 17:54
-
- 29.
עברתי השתלת מח עצם מתורם זר לפני כשנה, לבד, וכעת אני בהפוגה
אל ייאוש, יוצאים מזה. כמה פרטים בתוכן, 22/08/09 16:03
אתם צעירים, ויש לכם כל הסיכויים לעבור את התהליך בשלום.
בעניין האוכל, התופעה מוכרת לי.
המושג ''לאכול'' הופך לבלתי רלוונטי במשך כמה שבועות. אבל זה לא נורא - לגוף יש מספיק רזרבות. האנשור יספק את הנדרש. אני אהבתי גם שוקו או מוקה עם חלב, קרים. חוץ מזה כמעט שאי אפשר לאכול כלום. לא בצקים, אפילו לא עוגות. בשר? זה כמו לנסות לאכול קיר. ירקות? פירות? קשה מאד. עגבניה? הרגשתי שאני עולה באש.
היזהרו שהודיה לא תאכל בננות - יש בהן פטריות, וזה ממש, אבל ממש, מסוכן. לי אף אחד לא אמר, ונודע לי רק זמן רב אחר כך.
בהצלחה!!! -
- 28.
מתפללת להחלמה של הודיה בשלמות וכהרף עין
טלי, 22/08/09 12:30
- 27.
א, 22/08/09 00:35
- 26.
ורד, 21/08/09 11:31
- 25.
אני, 21/08/09 11:03
בתור אחת שחלתה (במחלה אחרת) וסעדה (במחלה דומה) אני רוצה לחבק אתכם מכאן!
אני מודעת לקשיים הפיזיים ויותר מכך הנפשיים הכרוכים בדבר. אתם ראויים להערצה! ה' נותן ניסיונות לאנשים שיכולים לעמוד בהם, בעלי כוחות נפש מיוחדים. ואתם כאלה! אל תשכחו זאת לרגע..
ליבי אתכם! אני נרגשת כל פעם מחדש לקרוא את רשמייך, תחושותייך, האופטימיות והאהבה שאתה מרעיף על הודיה (שהם חצי מהדרך להחלמה).
נאמר בגמרא: ''אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים''- זכרו, שבכוחה של תפילה לשבר רקיעים ולשנות היוצרות!
האמינו בכך,שהכל יעבור ואתם קיבלתם שיעור לחיים ויצאתם מלאי כלים להתמודדויות.
היום מתחיל חודש הרחמים והסליחות, חודש שבו נעורר רחמי שמים עבור הודיה וחודש שתסלחו לעצמכם, תאהבו עצמכם! אנחנו אוהבים אתכם..
אני אשמח שתאמר לי את שמה המלא ושם אמה של הודיה בכדי שאתפלל עליה בכל הזדמנות.-
שירית, 22/08/09 21:32
-
- 24.
רינת, 21/08/09 10:59
-
מצטרפת לרינת ושולחת שק מלא אנרגיות טובות חיוביותמתפללת, 23/08/09 13:13
-
- 23.
מישהי, 21/08/09 10:54
נמרוד,
תיאוריך מצמררים ומכאיבים. קשה לחשוב שהודיה -וכמוה חולים אחרים במחלה- נאלצים לעבור דרך יסורים נוראה כזאת בדרך להחלמה.
זוהי כנראה התגלמות התופת עלי אדמות. אבל בסופו של המסע הזה מחכה ההחלמה ולכן- הוא שווה וכדאי.
לא יכולתי שלא להיזכר בפסוק הידוע מתהילים: ''גם אם אלך בגיא צלמוות- לא אירא רע, כי אתה עמדי''.
מאחלת לכם החלמה מהירה וקלה ככל האפשר. מייחלת לשלומה של הודיה. יש הרבה אנשים שדואגים לכם. -
- 22.
ל, 21/08/09 10:48
-
- 21.
Sarah, 21/08/09 04:31
-
- 20.
בוכיה, 21/08/09 04:28
-
- 19.
חילוניה, 21/08/09 04:06
-
- 18.
בבקשה תפרסם את השם של אשתך ואת שם האמא שלה כדי שנוכל להתפלל למענה
לבעל היקר, 20/08/09 23:47
-
- 17.
-
- 16.
א, 20/08/09 22:34
-
- 15.
נמרוד תישאר חזק, הודיה את גיבורה
ליטל, 20/08/09 22:24
-
- 14.
ani, 20/08/09 22:01
-
- 13.
שירן, 20/08/09 21:51
-
- 12.
תשמיע לה מוזיקה, מוזיקה קלאסית, מלודית, אבל לא עצובה כ''כ אלה מחזקת
נוגה, 20/08/09 21:39
-
- 11.
כואב.מייסר.אך נימת התיקווה ורוח האמונה מנשבת בין המילים
יעל, 20/08/09 20:05
-
- 10.
מזדהה עם סבלכם ומצפה לרפואה שלמה!
פנינה מרחובות, 20/08/09 19:55
נמרוד היקר,
גם אני בעת האחרונה עברתי תקופה לא קלה של התמודדות עם מחלת הסרטן שהייתה לסבי וממנו למדתי שהמחלה עוברת קודם כל דרך הראש!! כשתשדר לעצמך ''יהיה טוב'' בעזרת ה' יהיה טוב!! סבי ידע לעשות זאת בצורה הטובה ביותר שאפשר אך לצערי הוא כבר לא עימנו היום...
התרגשתי מאוד מהדרך מלאת העוצמה וכוחות הנפש בה אתה כותב,
אני מאחלת להודיה רפואה שלמה והחלמה מהירה עם כמה שפחות סבל, תדעו שאנחנו מתפללים עליכם ומקווים להצלחתכם. -
- 9.
-
- 8.
- 7.
רחלה, 20/08/09 18:43
-
- 6.
קרן, 20/08/09 18:37
- 5.
יגאל, 20/08/09 18:15
כך אני קראתי לחדר בקומה תשע.בגלל האטימות ,האוויר המסונן והמשוחזר ורחש המזגן שלא מפסיק 24 שעות ביום.גם כן בצ' אבל יותר סימפטי בקונטציות מ''צינוק''.
על הקור-כל המושתלים חווים אותו.הצוות והרופאים היו נכנסים לחדר ומתלוננים על החום 27 מעלות צלסיוס בעודי רועד מקור.משהו משתנה בפיזיולוגיה של הגוף עם ההשתלה והקור הזה נמשך והולך איתך עוד הרבה הרבה זמן אחרי שעוזבים את המחלקה.
25 הקאות ליום ועוד כמספר הזה שלשולים
זר לא יבין זאת.
מי יכול לאכול? הביאו לי דיאטנית שתנסה למצוא לי מאכלים שאני אסכים להכניס לפה..לך תסביר להם שזה לא שאתה לא רוצה..אתה לא יכול.באין ברירה אחרי שתים עשרה יום של צום הופיע הפרפר הלבן הגדול מפסטיק בראש עמוד האינפוזיות.3000 קלוריות.
והריח- כל רסיס ריח זר { ובמיוחד בשמים} גורם לך לצמרמורת ובחילה.
אתה כותב לנו אחרי 10 ימים..נדמה לי שבקרוב יתחילו הספירות לעלות ואתם תתחילו אט אט לראות איזה שהוא אור מנצנץ מרחוק בתוך המנהרה שבה נתונים בה עכשיו.
אל תאבדו תקווה. -
- 4.
מיקה , 20/08/09 17:49
נמרוד יקר, הודיה הגיבורה האישית שלי...
נפלה בחלקי הזכות כנראה להיות בין הראשונים המגיבים, זה לאחר שפרסמתי 2 תגובות ל''רשמים מן הצינוק'' והם לא פורסמו...
הודיה יקרה שלי, את שסובלת בשקט את הכאב, כל רגע ורגע נראה לך כנצח, לא מוציאה מילה, לא משתפת, מתכנסת בכאבך... דעי, כי את היא השמש. בלעדייך אין אור. בשמחתך ובכאבך את מלטפת,מחממת, בחיוך במבט, גם כשמילה מסרבת לצאת והפצעים אוכלים כל חלקה טובה...
כמה עוד??? לא לנו התשובות...
אך את , דעי לך שקרני השמש שלך מגיעות עד אלי ומחזקות אותי ברגעי משבר (וכאלה יש הרבה לצערי).
בטוחני שתבריאי.קטונתי מלתת עיצות, אך יודעת אני (מנסיון אישי) שרחמים היא האחרונה בעיצות.
אנו לא זקוקים לרחמים, לא לדמעות. אנו זקוקים לאהבה, לכוח, ל''רוח''. רוח גבית שתדחוף.
ואתה נמרוד, ה''רוח'' החיה...לך אשלח אימל נפרד.
אוהבת אתכם כל כך...
מיקא , מיקי זוהר טולסה אוקלהומה
חווה, חיה נלחמת בסרטן...-
נמו, 20/08/09 21:32
-
גם התגובה שלי לפרק הקודם לא פורסמה:( בסה''כ צירפתי לניק לשיר
נוגה, 20/08/09 21:43
-
-
- 3.
- 2.
חולה לשעבר, 20/08/09 17:45
תודה על האומץ. אני מכירה אישית את החוויות שאתה מתאר, והבראתי, ולכן אני מקווה ומאחלת לכם, מכל הלב והנשמה, שגם הודיה תבריא ולעולם לא תדעו עוד סבל.
מאוד הזדהיתי עם התיאור שלך, של התחושה של משחק תפקידים במצב כזה. ככה בדיוק הרגשתי כשהייתי חולה בביה''ח. למען האמת, זה עזר לי. ניסיתי לא להיאבק בחוסר השליטה במצבי אלא למלא את התפקיד שניתן לי כמיטב יכלתי. ולא להישבר גם מרגעי שבר, כי הם באים והולכים. -
- 1.
yafaz, 20/08/09 17:42
הלואי שכאבייך היו וירטואלים ויכולתי לעשות להם delete או לפחות space להפוגה לאגור כוחות להמשך המאבק
אין יום שאיני חושבת עלייך ומייחלת להתאוששותך ולהבראתך המלאה וחזרתך לשגרה המבורכת של גידול ילדייך בנחת יחד עם נמרוד שמנסה להגן עלייך בכל מאודו מפני הדרקון שנחת עליכם בלי סיבה מובנת.נסיך אמיתי.
בימים האחרונים יצא לי לשמוע בנהיגה את השיר ''את תלכי בשדה'' בביצוע חווה אלברשטיין ודמיינתי אותך הולכת בשדה חשופת רגל והגשם מטפטף על פנייך ואת מחייכת. לפי תאורי נמרוד זה נראה כעת כל כך רחוק, אך כל התאוששות ולו הקטנה ביותר, מקרבת אותך לשם. לחיים הפשוטים.אני יודעת שזה לא פייר לבקש במצבך אבל תחזיקי מעמד אל תוותרי מתוקונת. מצרפת לינק לשירונט-למילים ולביצוע של חווה אלברשטיין.
http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=383&wrkid=493
מתפללת להחלמתך יפה-
נמו, 20/08/09 21:28
-