מאחלת למשפחה הצלחה בתביעה, כך שיקבלו עזרה כספית לטיפולים הרפואיים.
אבל בלי קשר, מקווה שהמשפחה תשים את המשפט מאחוריה, ותתמקד בלתת לילד את כל האמון, העידוד והאהבה. כי הוא יכול לצאת אחלה בנאדם !!
יצא לי לפגוש כבדי שמיעה, גם כמה שלמדו איתי באוניברסיטה וגם בעבודה. אומנם אלה שפגשתי כן היו מסוגלים לשמוע מספיק כדי לתקשר איתי, שאינני מכירה שפת סימנים (חלקם דרשו שתדבר לאט וברור, ולפעמים תחזור על דברים. שום דבר מסובך).
בכל מקרה, התרשמתי שמדובר באנשים רגילים לגמרי, שהצטיינו בלימודים כמו כל אחד (בתנאי שהקפידו על דברים קטנים כדי שיוכלו לשמוע את ההרצאות או לקבל סיכומים שלהם), אחת היתה יפהפיה עם עינים חתוליות ורגליים ארוכות שהלך לה עם בחורים (שומעים) הרבה יותר ממני (ואני דיי ''בייב'' בעצמי).
חלקם התנדבו לפני-כן לצבא, והתרשמתי שהיחידות שקיבלו אותם פשוט זכו. אחלה בני-אדם, עם שכל ואנושיות ומוטיבציה. הבעיה הפיזית שלהם רק הפכה אותם ליותר עקשים ולהוטים להוכיח את עצמם.
גם סיפרו לי פעם שבטכניון יש, או היה בזמנו, מרצה כבד שמיעה בשם דניאל ברי (אם אינני טועה). מרצה למשהו מדעי.
בקיצור, הרבה בהצלחה למשפחה ולילד הזה, הוא יכול להגיע רחוק, וההורים עוד יגיעו להיות גאים בו בכל לב, ולהודות לגורל שנתן להם את הזכות להכיר אותו ולראות אותו גדל להיות אדם.