מזל שהתחלתי לקחת פמינט לפני שהכרתי את בעלי לעתיד :)

ועכשיו שהפסקתי אני נהנית ומתגעגעת לבן זוגי שחיה איתו כבר 4 שנים. השינוי הוא גדול.

אצל בעלי חיים עם חוש ריח מפותח אכן מנגנוני ההרחה עובדים שעות נוספות ביחסים סימביוטיים עם ההורמונים ומכוונים אותם לבחירת זיווג שהוא רחוק גנטית למניעת מומים מולדים. אבל להלביש את המימצאים ההתנהגותיים האלו על התנהגות אנוש - זה ללכת קצת רחוק מידי. ממתי והיכן בדיוק יוצא לו לאדם המודרני להריח ריח טבעי של בן / בת זוג? ועוד בתקופת החיזור... שהרי כל אחד מאיתנו שופע ריחות סבון נקי, אפטר-שייב, בושם, ריחות שמפו מהשיער ומי פה רעננים מהפה ושלל קרמים על הגוף. ומי שלא יגיע לדייט עמוס בכל שפעת הריחות האלו במילא לא יזכה להתרבות עם בת זוג כלשהי ולהעמדי צאצאים, כך שאין כאן איזו סלקציה טבעית להשבחה גנטית כלשהי. זו לא הגלולה שמשבשת את הדעת אצל האשה המערבית של היום, זו שטיפת המוח של המדיה שמשופעת בדימויים תרבותיים וחברתיים של הנסיך המושלם על הסוס הלבן או הנסיכה שגם יפה וגם אופה וכל מיני קלישאות כאלו שלקוחות מעולם הפנטזיות ולא מהמציאות.