כל עוד התפיסה הסוציאליסטית רווחה בארץ היינו עם מלוכד שדואג אחד לשני. מרגע שעברנו לקפיטליזם - קיבלנו אותו ובגדול.

לפי המחקר, הקפה הוא הוא שמוריד את הסיכון, ללא סייגים וללא ספקות. אי הבהירות אמנם קיימת, אך היא נוגעת למרכיב האחראי מבין המרכיבים שקיימים בקפה, (והיא אינה מטילה בספק את העובדה שהמרכיב הזה נמצא בקפה). לאחר שנפסל הקופאין, נשארו מועמדים אחרים, ושוב - כולם נמצאים בקפה, גם כאשר הוא נטול קופאין. מסקנות המחקר הן אפוא מאוד חד-משמעיות: צריכה גבוהה של קפה מורידה את הסיכון לגאוט, וחולים שכבר סובלים מגאוט בהחלט אינם צריכים להימנע מקפה.

לגבי משך ההתקף, כמובן הכוונה לא הייתה שתמיד, וללא יוצא מן הכלל, ההתקף נמשך יומיים, אלו שזה המהלך 'הקלאסי' של המחלה. בהחלט ייתכן שהתקף לא יחלוף עצמונית וידרוש טיפול. בכל מקרה, למיטב ידיעתי, בהתקף חריף, ולפני שמזריקים קורטיזון, ישנן אפשרויות טיפוליות אחרות, למשל נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, או קולכיצין. כך או כך, בהחלט ייתכן שרק טיפול מקומי בסטרואידים יסייע.

אבל, אם יורשה לי, ישנן יישויות פתולוגיות שמאוד מזכירות את השיגדון (אחת מהן היא פסאודו-גאוט, למשל) כך שייתכן שמה שאתה מתאר בכלל אינו שיגדון. חלילה אינני מתיימרת לאבחן את מחלתך, אבל אני חייבת לציין שלפי מה שאתה מתאר, ייתכן כי בכלל סבלת ממשקעי קלציום פירופוספט דהידרט (פסאודו-גאוט), אשר על-פי רוב שוקעים במפרק הברך, ממש כפי שתארת, ובדרך-כלל חולפים לאחר תקופה ארוכה יותר שנמשכת ימים עד שבועות (שוב, ''ממש כפי שתארת''). טיפול בהם עשוי בהחלט להיות בסטרואידים. בקיצור, מה שאני מנסה לומר הוא שקיימת אפשרות שהאירוע שאתה מתאר בכלל לא היה גאוט, אלא פסאודו-גאוט. האבחנה הסופית היא כמובן מעבדתית, ואם המחלה שאתה מתאר אושרה במעבדה, לאחר ניקור המפרק, אז אני לוקחת הכול בחזרה :)

לקריאה נוספת על גאוט ופסאודו-גאוט, על המפרקים האופייניים לכל אחד מהם ועל הדרך להבדיל ביניהם, אתה מוזמן לפנות לכאן:
http://www.emedicine.com/emerg/topic221.htm

בכל מקרה, רק בריאות, ושלא תדע עוד שיגדון...

קראתי שוב את תגובתך. לא יודעת למה נכנס לי לראש שסבלת מהתקף בברך, כנראה בגלל תיאור הטיפול. בכל מקרה, אם זה היה בבוהן, אז אני באמת צריכה לקחת הכול בחזרה... עמך הסליחה