אני לא בנויה לכל הלכלוך של השניצלים.

את אולי מנסה להיות קצת פוליטיקלי קורקט עם ה''את יודעת שאמא גם עובדת'' אבל זה נאמר בצורה חלושה כאילו לצאת ידי חובה.
בתכלס, הילדים לא לומדים ממה שאנחנו אומרים אלא ממה שהם רואים. אז לא יעזור אם ננאם להם עד מחר על שוויון, ברגע שהם רואים אמא מקפלת, אמא עושה אוכל, אמא עושה עבודות סטראוטיפיות , זה מה שהם ילמדו. אם היו רואים את אבא עושה את הדברים, אז גם הבן אולי היה מתנדב לעזור, והבת אולי היתה לומדת שגם בנים עושים עבודות בבית.

ואמיץ. לא מדברים על הדברים האלה...

לקרוא איזה ספר או שניים על התפתחות ילדים/פסיכולוגיה של ילדים. היא רוצה גם כי היא ילדה נורמלית. היא רוצה להיות חלק מהעשייה בבית, היא רוצה להרגיש שהיא תורמת, היא רוצה לעזור. היא אוהבת לעשות איתך דברים, וכיף לה להרגיש גדולה ולעשות איתך את עבודות הבית. את צריכה להגיד על כך תודה, ולשתף אותה כי יש לה צורך להיות שותפה.
אל תדאגי, יבואו ימים שיעניינו אותה דברים אחרים ואת תתחנני שתעשה משהו בבית...
משהו בך לא שלם עם ''עבודות הבית המטופשות'' , כי את מרגישה פראיירית. את מרגישה שלא הוכחת את עצמך כקרייריסטית. וזה חבל אבל זו לא בעיה שצריכה להקרין על ההתפתחות הנורמלית של הבת שלך.
בשביל הבת שלך, מה שהכי חשוב זה שיהיה כיף בבית, וכיף לה לעשות איתך ביחד. למה שלא תלמדי ממנה, ותעשו ביחד בהנאה את הדברים? אולי עוד לא הבנת אבל בשבילה - את הבית. הקריירה שלך לא ממש מעניינת אותה, ובצדק. הנוכחות שלך עבורה מתקיימת בבית ובכל ההווי שאת ואתן יוצרות בו יחד. וכן, זה קטע של בנות ולא כלכך של בנים. וכנראה שהבן שלך יגדל להיות גבר כזה שלא עושה כלום בבית ורק אשתו תעשה, כי אמא שלו לא דרשה ממנו...

מזל שהיא לא ביקשה לרדת למטה. אחרת היה לנו סיפור אחר עם קצת פחדים וחששות לא נעימות.
שום דבר לא בסדר עם הילדים, מסתבר.