לא נשמע לי הגיוני בכלל. איך אנשים שחלקם מטורפים כמו ההורים שלי במקום להיות במחלקה סגורה אחרי השואה הביאו לעולם 3 ילדים . הרסו לי ולאחים שלי את החיים לא מכירים עד היום בשום נזק שהם עשו לנו . לא לוקחים אחריות על כלום מן העבר - הילדות, נעורים וכו.... אין לי מושג על מה דוקטור לבב מדבר . כל הרופאים הפסיכאטרים הפסיכולוגים והעו''סים האלה פשוט חיים בהזיות-אני מכירה מאות אנשים דור שני לשואה כמוני שהוריהם שלושת רבעי מטורפים והתעללו בהם כל החיים והרסו להם את החיים מבורות ,מטירוף ומהתעללות ואינסוף טראומות שהם בעצמם עברו . נראה לך הגיוני שאדם שעבר אינסוף טראומות באוושויץ רעב מכות אינסוף השפלות כל בני משפחתו נרצחו היה בכל צעדות המוות העבידו אותו כמעט עד מוות,מסוגל להיות במצב של מאה אחוז שליטה על יד ילדיו כל הזמן ? ואמא שלי במצב נפשי פי אלף יותר גרוע . גם בור ועם הארץ -כשפרצה המלחמה היא הייתה בת 6 שנים .וגם כל היום הייתה מרביצה וצורחת עלינו .מי אתה דוקטור לבב?אנא פרט. האם הוריך ניצולי שואה ? מאיזה מוצא אתה ? איך ניסחתם את השאלות ? מי ניסח את השאלות ומה הוא ניסה להוכיח ? מה היו הנחות היסוד של המחקר ? האם המחחקר איכותי או כמותי ועוד...

אני דור שני לשואה . ואני לא מכירה ולו אדם אחד שהוא דור שני לשואה שלא עבר טראומות קשותכתוצאה מהאופן בו גודל. זה גם לא הגיוני לגדול במחיצת אנשים שעברו כזה גיהנום מבלי שזה יגע בך באיזהו אופן כל שכן כשמדובר כשמדובר בנפשות רכות של פעוטות וילדים-כוונתי היא לדור השני לשואה . והאם אפשר לעבור 6 שנים של מחלת הרעב התעללויות השפלות מכות ,קור ,עבודה עד אפיסת כוחות,תנאים הגיינים בלתי נסבלים, מחלות שונות אנשים שמתים בכמויות שרועים בכל מקום ועוד .אבי לדוגמה רצחו99.9אחוז ממשפחתו ואת כל השואה הוא עבר באושוויץ. הוא עבר אינספור צעדות מוות . הוא באמת ניסה לא להעביר לי כלום . אבל האם אתה מאמין שזה באמת אפשרי ?לגבי ההשכלה הגבוהה כביכול שזכו בה הדור השני גם זו הטעיה . ולצערי הטעיה מכוונת כמו כל המחקר הלא רציני הזה.אימי לא זכתה אפילו ללמוד בכיתה אלף אפילובגלל שהשואה פרצה למרות שהיא באה מבית משכיל מאוד . אולם שני הוריי -ששניהם נצולי שואה התנהגו באופן מטורף לחלוטין . אימי כל היום צרחה או היכתה אותנו ודיברה כמו מטורפת . מבחינה רגשית או נפשית זו היתה טראומה רצינית לגדול אצלהם. אני בסך הכל סיימתי תיכון למרות שאני מחוננת .כמובן שאחיי ואני לא זכינו להשכלה על תיכונית כמו רבים מהדור השני לשואה כי היינו אשכנזים בני המעמד הבינוני ואימי תמיד נהגה לומר אני לא קיבלתי כלום אז גם אתם לא תקבלו כלום.ואילו מספר חברים לכיתה שהיו באותה שכבה אקונומית ולמיטב ידיעתי ממוצא מזרחי קיבלו תמיכה כלכלית מהמדינה כדי שיוכלו ללמוד באוניברסיטאות ,אין לי חלילה ולא כלום אם מי שקיבל מהמדינה אבל אני חושבת שאנחנו הדור השני לשואה קופחנו ונוצלנו באופן שזועק לשמיים.צריך להיות עוור כדי לא לראות זאת . דוקטור לבב האם אתה דור שני לשואה ? מה תחום ההתמחות שלך ?ומהו מוצאך ? משהו פה פשוט מעורר חשד.כותבת לך מישהי שרב חייה היא בטיפולים פסיכולוגיים .טיפולים תרופתיים נגד דיכאון התקפי חרדה ועוד ועוד..... ואני מכירה המון המון דור שני לשואה שהם במצבי .

שלפעמים רק מתחילה להתפענח אצל הדור השלישי.

מחקר מביך. יש לי הרגשה שמובילי המחקר הם בעצמם דור שני מודחק. תופעה מוכרת. יש לי אחות כזאת.
היא בת 48 ועד היום לא ברור לה שאמא שלה בכלל מוגדרת כניצולת שואה, למרות שהיתה 3 שנים במחנות...

לכו לטיפול, במקום לעשות מחקרים מביכים!

והכי טוב: לקרוא בעיון את ספרה החשוב של דינה ורדי: ''נושאי החותם''. ספר מאלף על דור שני.

מה שרוצים. מכירה את העייסק מבפנים. התוצאות כאן באמת הזויות. רוצים לדעת את האמת - תשאלו באגודת ''עמך''.

אין לי מושג על מי נעשו המחקרים הנ''ל ומאין התוצאות.
אתם ומממני המחקר שלכם כנראה ''יושבים'' על קרנות שמיועדות לחלוקה לטיפולים נפשיים לבני הדור השני.
כבת לבוגר אושוויץ ששרד וגדל בשתיקה מוחלטת אני יכולה להעיד שלא רק שיש לנו תיסמונות של בני הדור השני גם לנכדים בני הדור השלישי זה הועבר.
יש לי כחמש חברות שכולנו בנות הדור השני ולכולנו יש תיסמונות כאלה ואחרות האופייניות לבני הדור השני. תסמונות אשר לא קיימות בבני משפחות שלא חוו את השואה. ישנם מחקרים עם תוצאות הפוכות ממחקרכם. מעניין. . .

מי שגדל במישפחה לנצולי שואה, לא מאמין לאף אחד ולא באף אחד. חרדה קיומית יומיומית, שום דבר לא בטוח שהוא שלך, הכל בספק והכל זמני.

בושה וחרפה עוד ספין של בעלי העניין ואלה המחזיקים בכספי הנספים. הם דואגים להזמים מחקרים מוזמנים כמו ביבי שקרניהו שמזמין סקרים שיקריים , תראו עד לאן השחיתות יורדת בושה וחרפה.

אבל שני הורי דור שני לשואה.
אצל אבי שתקו כל הזמן. לא דיברו על זה. ולמרות שלא דיברו המזווה והמקרר בבית הורי מפוצץ במזון. אבא שלי לא מוכן שיהיה חוסר באיזהשהוא סוג של מזון בבית. וזה אפילו היום שכשל הילדים עזבו את הבית.

אצל אימי המצב היה זוועתי. מושגים של מחנות ההשמדה חילחלו לחיי היום היום בילדותה. היא כל חייה סובלת מדכאונות, מראיית שחורות, חרדות. אינני פסיכולוגית אבל אני, כמו גם הסביבה הקרובה, רואים שבריאותה הנפשית גבולית וכל היה כל חייה.

אז תסיקו מה שתסיקו- המציאות מראה אחרת.

ורואים ניצנים גם בדור השלישי...

מי אתם כל ה''פסיכולוגים הדגולים'', שתקומו עם מחקרים קיקיונים שכאלה,ןתכריזו לנו -לדור השני - כל מיני הכרזות חסרות שחר על חינוכנו והשכלתנו...ומצב נפשנו???
אני לא מאמינה לכם-אתם לא רצינייים...
מאוד יתכן ואף אחד מכם לא גדל בצל השואה,,,כך שיכול מאוד להיות שאף אחד מכם גם לא מבין במה דברים עוסקים
ממני -דור שני- שעברה טיפול פסיכולוגי ויכלה לו...

כל מי שקרא את ''מיתוס גידול ההורים'' יודע שהמוני מחקרים מוכיחים דבר אחד בסיסי וברור - הורים (פרט למקרים קיצוניים) לא משפיעים על אופיים ובריאותם הנפשית של הילדים. נקודה.

stop bullshiting... I am sure none of the people that made this research didnt grow up in a house of servivors.
that is why the results are that we have no signes.
so let me tell you some thing, you can not grow up in a house that your dad tells you that you must finish your food because he was hungry, or that it is not alowed to through food or always keep millions of plastic bags in storage or buy and buy more and more food or keep on telling you stoeis about the SHOA, or being so hard about everything but soft at the same time.
pls pls tell me i dont have any problems, any signes and any impacts from the SHOA.

הידע עובר הלאה. גם אם דילג על דור שני, הוא יופיע בדור שלישי.. צו החיים של הניצולים היה חיים, השרדות. אם לא היה מקום לאבל, זה המסר שעבר לדור השני והופנם. אבל הידע לא נעלם, הוא רק מדלג הלאה אל מי שיכול לשאת אותו ולהתמודד אתו. המחקר המדעי צריך להרחיק אל דור הנכדים כדי לגלות את הפסיכופתולוגיות הפיזיות והנפשיות. לעיתים הן נראות לא קשורות: סרטן, סכרת וכד'. אך המחקרים החדשים בגנטיקה מוכיחים זאת מעבר לכל ספק.

ברור שאנחנו מתפקדים. מקימים משפחות, ונחשבים לנורמטיבים בחברה.
אין לי ספק שכמעט כל אדם המכונה ''דור שני'' זקוק לעזרה וטיפול.
גם עם הורים לא דיברו יש דברים שזועקים מעבר לדממה.

כדור שני לניצולי שואה איני סובל מאותם קריטריונים פסיכופתלוגיים המוזכרים בכתבה.
מאידך חיים בצילם של ניצולי שואה, לפחות במקרה שלי, גרמו לחוסר בטחון עצמי ולקושי בביטוי ריגשי שכן בבית שלנו היתה שתיקה של אבא ז''ל אשר איבד את משפחתו.
בנוסף, בצורה שבשנים האחרונות קברניטי המדינה מנהלים אותה, אני חרד לאפשרות שהמדינה תחדל להתקיים כבית הלאומי לעם היהודי וכמקלט בטוח עבור שרידי העם היהודי והדורות הבאים.