אדמית היקרה אני שמחה שאת מצליחה מקצועית וגם כבר אמא
המאמר הזה הזכיר לי ילדות רחוקה ברחובות צופה בך חיה עם אבא מתעלל

מקווה שמעבר למאמר על יחסי אבות בנות. הצלחת לפתוח עמו את הנושא
לשקם לכעוס ואולי לסלוח

כשהייתי בת 17 אבי חלה בסרטן. מאז הרגשתי שאין לי אבא והביטחון העצמי שלי נכחד. קברתי אותו לפני שנה. אני יכולה לספר על אבא שלי שהוא מאוד היה כנוע וותרן. אני לא זוכרת שהמערכת יחסים שלי עם אבא הייתה אינטנסיבית. לא היו לי איתו שיחות נפש עם בכלל. יש לי היום חבר כבר 9 חודשים.החברות העלתה לי קצת את הביטחון העצמי שלי. רציתי לדעת מה ההלשכות של אבא וותרן וכנוע על התפתחות נפשית של הבת (שלי). והאם יש אפשרות לשקם בגיל 24 את הביטחון העצמי שלי!

לתומי חשבתי כי היתה התפתחות בחשיבה של הפסיכיאטרים - ולא היא - מישהו נתקע בשלב האנאלי.

היום, כאשר הפער בין המינים מצטמצם והולך, אז הגברים נהיים יותר חלשים ורכרוכיים והנשים נהיות חזקות וקשוחות, ולרוב מחוסר ברירה אז אל תתפלאו אם הילדים כיום גדלים להיות מבולבלים וחסרי כל זהות מינית ורגשית ועם הפרעות אכילה

גם לי היו יחסים גרועים עם ההורים בילדות ובגיל ההתבגרות ומעולם לא היו לי הפרעות אכילה משום סוג. להיפך, אם יום אחד אני לא אוכלת בצורה מסודרת (מעט מדי או הרבה מדי), אני מיד מתחילה להרגיש לא טוב גם פיזית וגם מנטלית. מה גם שהצדיה מראה דוגמניות אנורקסיות שהן מכתיבות היום את האפנה ונערות רבות רוצות להראות כמוהן ולכן מפתחות הפרעות אכילה למיניהן.

גם אני חבל שמגלים את הדברים האלה מאוחר מאוד.

המאמר מראה כי כל המטורפות שמנתקות את האב מחיי הילדים/ ילדות רק פוגעות בילדים. לצערנו כל מעורערת יכולה ''לפתוח חברה'' '''להעצמה נשית'' לתת עצות אחיטופל ועוד להתגאות בכך.

היה לי קשר דפוק עם אבא אחר גירושי הורי כאשר הייתי בת 4.

כיום אני כבר בשנות העשרים המאוחרות שלי אמא לילד ועדיין עם סימני אנורקסיה.

לאחרונה אני מטופלת אצל הומאופתית קלאסית שעזרה לי לצאת מהאובססיות שלי עם האוכל. עליתי במשקל - לא אגיד שלא איכפת לי, אך אני מרגישה יותר טוב, יותר חזקה.