את אפרת ברגע המכריע.
כמובן שלא אחשוף את זהותנו . אבל בכל פעם שעולה שמה של אפרת, אני מאושר לדעת שלולא מקריות המזל שבני הרופא נקלע במועד למיון, הכל היה עלול חו'ח להסתיים באסון.
למה אני מספר זאת? כי ראשית אני אבא גאה בחינוך לאחריות שנתתי לבני ושנית לנוכח הרשלנות הפושעת, המופקרת וחסרת האחריות ששולטת היום, אני מביא דוגמה לדרך אחרת. אני מאחל לכל האבות בארץ שיחנכו את ילדיהם כראוי ושכרם יהיה: להרגיש את מה שאני מרגיש וגאה בו. כפי שכרי עצום: אפרת חיה ומשפחתה זכתה באושר.
שנה טובה לכל עם ישראל.
אני מבקש שלא ינסה אף אחד להגיע לזהותי. כתבתי זאת רק לאותם הורים שיכולים להיות מושפעים מסיפור זה וגם כן להקרין זאת על צאצאיהם.