קודם כל - הזמן לאכול ארוחה מטורפת מלאהת קלוריות היא בבוקר או בצהריים המוקדמים, כי אז יש סיכוי לשרוף את הקלוריות בהמשך. לא לאכול ביום, ולאכול רק בערב יגרום רק לתחושת רעב מתמדת ולבליסה משמינה שלא נגמרת בערב.
לעניין הפחמימות - הסכנה היא בסוכר. כל מוצר מפרט מה תכולת הפחמימות שלו, ומתוכן - מהי תכולת הסוכר. אם תנסו להגביל את עצמכם למוצרים שיש בהם עד 10 גרם סוכר ל100 גרם, ומדי פעם ''תתפרעו'' עם מוצרים שיש בהם פחות מ15 גרם סוכר תגלו שמחזור ההתמכרות לסוכר והקריז לעוד סוכר נגמר.
צריך לציין שסוכר יש בכל מני מקומות שלא הייתם מצפים - ביוגורטים דלי שומן (20 גרם), בלחם (כפית סוכר בחצי באגט לבן), בפירות משומרים (אם אתם סוג האדם שגר לבד/בזוג ומגלה ש2 קילו פרי נוהגים להרקב אצלו), וברטבים כמו קטשופ. תמיד תקראו את טבלת התכולה מאחורה.
יש דרכים להמנע משומן מן החי - צמחונות או בשר דל שומן, ושימוש בסויה כתחליף לכמה מוצרי חלב. (אבל חייבים לקרוא את תכולת הסוכר)
כששוברים את מחזור ההתמכרות לסוכר תחושת הרעב התמידי נגמרת.
והכי חשוב - אם דיאטנית אומרת לכם לאכול חצי עוגייה - תזרקו אותה ! למי שמכור לסוכר אין ''חצי עוגייה'' כמו שלאלכוהוליסט לשעבר אין ''שוט וויסקי אחד''. מדובר בבעית התמכרות כימית של הגוף לחומר ממכר, לא בבעיה פסיכולוגית ש''כוח רצון'' יכול לפתור לבדו. מקומו של כוח הרצון הוא כשותף להבנה שיש חומר כימי ממכר שצריך להמנע ממנו, לא כדרך להפסיק לאכול בין מנה ממכרת אחת לשנייה.