לפני יותר מעשור, כשהפכתי לסבתא בפעם הראשונה, קיבלתי מתנה מסבתא ותיקה.
פסלון שלושת הקופים. אחד אוטם את אזניו, השני עוצם את עיניו והשלישי חוסם את פיו.
הרעיון היה שעדיף לא להתערב עד שבתי תבקש את עצתי.
היום הייתי נותנת מתנה אחרת : שלושה קופים שמקשיבים, רואים, אבל לא מתערבים.
זאת המתנה העיקרית שקיבלתי עם לידת נכדיי.
חשוב לשמוע ולראות מה שקורה ביחסים בין בתי לנכדי, ויחד עם זאת לאפשר לה כהורה לעשות את ה"שגיאות" שלה, ללמוד בעצמה מאותן שגיאות ובעיקר, לאפשר לעצמי ללמוד שאני חופשיה מחינוך הנכדים. אין לי אחריות חינוחית כלפיהם.
השחרור הזה שנתתי לעצמי מותיר לי פניות לחיבור אחר לגמרי עם הנכדים.
דווח על תגובה זו
IP: 46.117.206.123