הייתי בקורס של טל וינקלר, אישה מקסימה

במילה אחת: ''לא''
בשתי מילים: ''תשכח/י מזה''
בשלוש מילים: ''בשום פנים ואופן''
בארבע מילים: ''לא לא לא ולא''
בחמש מילים: ''לא אקנה לך את זה''
הילדים יודעים את הרשימה בע''פ, נשאר רק לשאול אותם בכמה מילים הם מעדיפים את התשובה וכך עוברים למוד מחוייך.

בתי ובעלה לא מסוגלים לסרב לילדיהם.
וכשהנכדים באים אלינו, אנחנו שמים להם גבולות.
הנכדים מאד אוהבים לבוא אלינו. איתנו הם יודעים איפה הם עומדים.
אבל הפלא ופלא, או שלא : כשהוריהם באים
לאסוף אותם חזרה הביתה, פתאום מתחילות מריבות בין האחים, פתאום עפות קללות ביניהם, וצעקות עד לב השמים.
בתי מפרשת את ההמולה כעייפות של הילדים ולא מעירה להם בכלל. כשאנחנו יוצאים לקניון עם בתי וילדיה, אין שום הערות על השתוללות הילדים מצדה.
אותה גידלנו עם גבולות .

כי המאגרים האירופיים והאמריקאיים האלה מעידים על עצלות מצד העורכים, ואף על חוסר הבנה שצריך להראות לא רק סוג אחד של האוכלוסיה.