יום שני לגן- אתמול השארתי אותו בוכה ונאמר לי שזה לקח 10 דקות ואחר כך הכל היה בסדר. היום הוא לא רוצה ללכת טוען שמפחד ( המקום הגננות חדשים הילדים בחלקם מוכרים) היה צריך ממש להפעיל כח פיזי כדי להוריד את חולצת הפיגמה שלא לדבר על להלביש אותו. החלטתי להשאיר אותו בבית היום כי ניראה לי מוגזם ממש להילחם איתו פיזית גם אם ברור שאצליח להלבישו,,,המחשב נילקח ממנו למשך היום אל הוא צןפה בטלויזיה. אמרתי לו שמחר הוא הולך והוא הסכים (למרות שאני צופה בעיות גם מחר), ניסיתי לשגלו ללכת בכל צורה אפשרית וכלום לא עבד. עשיתי נכון?

עוד אנו בטווח ראיה או שמיעה. כשברור להם שיצאנו גם מטווח שמיעה - וחבל על המאמץ, הם מורידים טון - וממשיכים לשפשף עיניים לטובת הגננת. כשברור להם שהגננת עסוקה עם עוד חצי תריסר כמותם, הם פונים לצעצוע הכי קרוב ומתנחמים בו.
במשך ימים הלכנו שנינו לעבודה עם לב שבור. עד - ששכנה שגרה מול הגן, עם תצפית טובה לנעשה בתוכו, הציעה לנו שיום אחד נכנס אליה במקום ללכת לעבודה.
נכנסנו. לתדהמתנו גילינו שהקטנה החמודה שלנו עם בכיה הקורע לב - פשוט עבדה עלינו. כשנעלמנו מעיניה ולהערכתה גם מטווח שמיעה - פסק הבכי. בוודאי שרצתה להיות אתנו במקום בגן - אבל הכירה במציאות הקשה.מה גם שידעה מהנסיון של הימים הקודמים שנבוא לאסוף אותה עם איזו הפתעה קטנה.
אז - שלא יעבדו עליכם.
אגב, הגברת הקטנה היתה בת שנתיים וחצי