לא קל לקרוא את הכתבה הזאת , עצוב שתא משפחתי מתפורר, עצוב שאנחנו חושבים אנחנו יכולים לתת חום לילדים שלנו דרך טלפון נייד,
אני רוצה לספר מקרה בעת עבודתי בחנות צעצןעים, אני רואה סבתא מסתובבת עם נכדים שלה, אני מסתכלת אל הילדים ורואה חוסר שקט ותסכול כזה בעיניים שלהם בזמן שהם עושים '' חיים קשים'' לסבתא , סבתא מתקשרת לאימא שבאותו רגע כנראה נמצאת בחו''ל , ונותנת את הטלפון לילדים , ילדים שומעים את האימא דרך טלפון נייד וכועסים אליה , מחפשים איפה אימא שלהם באמת, רוצים לראות אותה, הלב שלי נשבר למראה הזה, פתאום יש בי דחף לחבק את הילדים האלה חזק,אני נוגעת אחד מהילדים ככה באהבה ,מרגישה איך שהוא זקוק למגע הזה ,כשאני רואה מקרים כאלה אני אומרת לעצמי שאנחנו צריכים לשנות משהו בחברה שלנו שלגמרי שכחה שמגע , התקשרות בילדים קובעת לילדים את כל החיים,זה כתוב בספרי פסיכולוגיה ,אנחנו כחברה יהודים שמשפחה הייתה ערך עליון תמיד פתאום מאבדים את הערך הזה והופכים להיות אחרים , שוכחים להיות הורים באמת ,מתרכזים בקריירה מציאות מאוד עצובה , שיכולה להוביל אותנו לאסון אם לא נתעורר בזמן ונרצה לעשות שינוי ,ונרצה להיות הורים