רוית, פשוט נפלא! רעיונות פשוטים יצירתיים ומעוררי השראה. קריאת המאמר הזכירה לי שני דברים: א. שנים רבות עבדתי עם קבוצות של אסירים (במסגרת פרוייקט :''הורות בשלט רחוק'' של מכון אדלר) לא פעם דיברנו על כוחו של הדמיון. היו אסירים שהצליחו לדמיין את עצמם בחוף הים, בשעת בין- ערביים עם אהובה, כוס קפה ו... ... בעזרת הדמיון הם הצליחו להפליג למחוזות רבים ולזכות ברגעי רוגע ואושר שלא יסולאו בפז. האפשרות שניתנת לילדים קטנים לפגוש, להשתמש ולהינות מהדמיון עשויה לשרת אותם בעתיד( ואין הכוונה כמובן בבית סוהר) בכל כך הרבה מצבים בחיינו, דמיון יכול בהחלט לסייע. ב. ממליצה למי שמתעניין בעולם הטיפול לקרוא את ספרו הנפלא של עמוס צור:'' להיות פרפר, כוחו המרפא של הדמיון'' בברכת לילה של דמיונות, עינת גבע, מורה במדרשה להכשרת מנחי קבוצות במכון אדלר.

מעניין, למה היתה לי הרגשה שהכותבת עברה עמוד אחרי עמוד בספר שכתבתי לפני שלושים שנה, ''כתמים של דמיון'' המדבר על שמירת הדמיון העשיר של ילדים קטנים כמפתח למבוגרים יוצרים.