אחלה כתבה. מעניין ומלמד

מקסימה אחת אטהבת את ספריך. עכשיו את הטור מצפה לבאהאחריו

בתור סבתא חסרת ניסיון, אני קוראת בלהט את הטורים שלך, מלא חכמה,ובעיקר הומור שכנראה זאת הדרך המתאימה. כמובן שמי שכיוונה אותי אליך הייתה בתי. למדי ממנה היא אמרה ואני לומדת.
אוהבת ולומדת, שלך מיכל

צחקתי התרגשתי ואהבתי מאד,
מצחיק אבל עם הרבה חכמה.

אני קוראת מושבעת של אדיבה גפן, לפגוש אותה בתפקיד על המגרש הביתי שלה, זהו עונג
אצפה להמשך,

עינבל גולן

(נ''ב: אהבתי את הציור, אם כי אני יודעת שהוא שאוב ממאגר רשת כללי.)

היומן האישי שלי מלא בתובנות כגון אלה ויותר. החוכמה בסבתאות היא לא לרצות [בפתח...] את הגוזלים אלא לנסות ולהתנהל אחרת.
בימים טרופים אלה שבו אגרת ובול הפכו למוצג מוזיאוני. שיומן אישי הוא נחלת החאן, ששיח אישי וכרבולים של יחד מצריכים אשור של בתי משפט שכל הכוונה היא טהורה וממקום של צורך סבתאי...וכו' וכו'
נציגי ''דור מזויין'' מצפים לבית הסבים כעוגן אמיתי לחיי משפחה. ההורים [ברובם] נאלצים לעבוד עד שעות מטורפות. שארוחה משפ' היא חלק מסיפורי ''מורשת הקרב של אילן יוחסין''... מגיעים הגוזלים להתארח ומייחלים לפינה של שפיות.
צר לי על המאמצים אותם את מנסה כ''כ להשקיע בהשתייכות.
אנקדוטה קטנה מימי בראשית הסבתאות שלי. ברגע שהילדים הביאו את הילדים ואלה החלו לעמוד על דעתם בחרתי מתוך הכרה ברורה שלא לקחת חלק בייעוץ אדמניסטרטיבי וטוב שכך. נכדי שבגרו ידעו למצוא את ''מגירת ההפתעות'' בכל ביקור. זה לא הצריך גרעון באיזון הכלכלי שלנו, להפך.
הם חגגו בהפתעה אישית מעשה ידי או בתוכנית לעב' משותפת. החסר של היחד התבטא בנכונות והצורך למרק האטריות הנוזלי...באכילת שניצל לא תעשייתי. בכרבולים של אמת ..כי בבית של סבתא רק מפנקים

גם לטור הסבתארבא.