תודה גדולה אורנה יקרה
אהבתי את הכתבה.
בעלי חיים מאפשרים לכלנו להוציא מתוכנו את הרוך, הדאגה, הסבלנות והעונג שבנתינה.

מסכימה עם כל מילה ואוסיף שבעל החיים יכול ללמד אותנו פרק חשוב על גבולות על קווים אדומים שלנו עם עצמינו וביחס לסביבה.
האם כלב יסכים שישחקו אתו אם לא מתאים לו?
האם כלב יאכל אם לא מתאים לו?
שלא לדבר על חתול שכל כך יפה יודע לשמור על הגבולות שלו.
ראיתם פעם איך חתול כועס כשנכנסים לו לחיים?!

מקסים! מקסים! מקסים! נבון! נבון! נבון! אורנה יקרה, קניתי בשתי ידיי (ובשתי רגליי) את הרעיון הנפלא. אכן, לפתח שיחה עם ילדים הקשורה למיומנויות חברתיות כשהחיות (האהובות כל כך על ילדים) הן מקור השראה חי ונושם לא תסולא בפז. כל יתר התובנות כתובות בתמציתיות ובתבונה, מגלות ומאירות את הערך המוסף שמתקיים בקשר ילדים - בעלי חיות ומה שביניהם. בהזדמנות זו מפנה אותך ואת הקוראים לקרוא את מאמרו המופלא של יעקוב פרנקל (פסיכולוג בעל שם עולמי). את סוד הקבלה, את יסוד הקבלה הוא למד מהמטפלת של בנו. במהלך המאמר מסתבר שהמטפלת היא לא אחרת מאשר הכלבה שלו. בברכת שנה של קשר משפחתי חם ואוהב, שלכם, עינת גבע, מכון אדלר.

הכתבה ממש ענתה על כמה שאלות שעלו אצלי באחרונה.

תודה רבה