על טיב המינהל הפוליטי יעידו ההחלטות שבכירים אלה קיבלו במהלך השנים האחרונות.. בשורה האחרונה רוב הפרויקטים היו בזבזניים וחרגו מתקציבם. למשל פרויקט מיחשוב ''מרכבה'' בזבוז מאוד מיליוני ש''ח, מעיד על תהליך אחד. למשל פרויקטים בתחום התחבורה (איכות שירות הרכבת למשל). הסכמי השכר של 20 השנים האחרונות הטיבו מאד עם הבכירים (התירוץ שלא יעברו לחוזים אישיים-בפועל רובם המוחלט בחוזי בכירים כשאי אפשר לפטרם פסיקת בג''ץ בנושא רינה זמיר) בעוד הזוטרים עדיין נדרשים להשלמת הכנסה עפ''י שכר מינימום.
לבכירים אין את החזון של שרות לציבור כיעוד- על. נקודה מוסרית/עניינית כל זמן ששכר המקסימום לבכירים במגזר הציבורי לא יוגבל לשכר רוה''מ 50,000 ש''ח לחודש), השירות ימשיך ויהיה פרוץ למרדף אחר הגדלת השכר או תנאי ההעסקה, וגם לקומבינות של ניצול תקציבי מדינה לצרכים אישיים/סקטוריאליים.
די לתיאוריות כלכליות המנותקות מהאופי החמדני של בכירים שמרוקנים הקופה הציבורית.

יש רק פתרון אחד ויחיד, הוא לא נעים וקוראים לו פיטורין.
עובדי השירות הצבורי (רובם הגדול) הם בטלנים שמקבלים משכורת, תפוקתם שואפת לאפס, והרבה פעמים גם מגיעה לשם, והשירות שהם נותנים לציבור הוא מתנשא וגרוע בתכלית. רק אם תהיה אפשרות לפטר עובד לא יעיל (מהר, בלי התחכמויות) יש סיכוי שהשירות ישתפ. אחת הוא ימשיך בסגנון של חבר מביא חבר לעובדה מצ'ופרת שאין בה לא אחריות ובלי תפוקה. צריך לקבוע מדד ברור מהו שירות לציבור, וכל עובד שא יעמוד בו, אוטומטית יפוטר. זה יהיה מאד קשה לעובדים במשך כמה חדשים, אבל אחר כך כבר יכנס לשגרה, ויצרב בתודעה, ששירות בורי הוא כשמו, שירות, והוא ניתן כמו שצריך.