אני גדלתי בירושלים בדירת סוכנות עם שני חדרי שינה. ההורים בחדר אחד וארבעה ילדים בחדר השני. מיטה על שתי קומות לי ולאחותי. אחותי התינוקת במיטת תינוק בצד השני של החדר ואחי במיטה שנשלפה למרווח שנותר....לא זוכרת אומללות או הרגשת קיפוח.
כיום, לאחר שקרעתי את הישבן בכמה עבודות הגעתי לרווחה כלכלית עם בית פרטי באיזור יוקרתי בשרון. יש לי אפשרות לקנות לשני ילדי דירה אבל בטח שזה לא יעשה לדירה חדשה עם יותר משלושה חדרי שינה, באזור חדש וכו'. אם אראה שהם לומדים ועובדים קשה אעזור אך לתת על מגש כסף את מה שלי ולהורים שלי לא היה, מה פתאום?! איזה מן חינוך לערך הכסף זה?
ומי בכלל אומר שהורים צריכים לקנות לילדים דירות?!
ומי אמר שצריך לגור בתל אביב או באיזורי מרכז?
האם אני טועה בחושבי שהיום הצעירים רוצים מעל הפופיק?
מי אמר שצריך לגור בדירה ששיכת לך??
חייתי בחול וראיתי גם באירופה וגם בארה'ב. אנשים שם גרים כל החיים בשכירות ולא מתבכיינים כמו כאן!
לא מבינה...