כל הכבוד על ''הניתוח'' העמוק שלפי תשובתך, ניראה לי שהקדשת הרבה זמן ועומק. כל כך הרבה משפטים גרנדיוזים ומילים גדולות. ניראה לי שנפגעת מקריאתי אותך, ברברן, אז איתך הסליחה, רק רציתי לאמר את דברי שהישראלי הממוצע (אם הינך בקטגוריה זאת), פשוט חסר יכולת לפרגן לאנשים מצליחים בכל אמות המידה. אני בטוח שבחירה זאת של נוחי, נעשתה ע''י אנשי כלכלה ומינהל בכירים במשק הישראלי, כך שאין מצב של נסיון בחירה לא אמיתי. בנוסף אדון יוסי, תחזור גם אתה לקרוא את מה שכתבת ותראה שגם לאדון ''דגול'' שכמוך יש שגיאות כתיב ובהזדמנות זאת אודה לך על תיקון האיות, פשוט כשמורתי ללשון הגיעה למילה זאת, לצערי היא נפטרה( אישה מקסימה וחבל שלא יצא לך להכיר).ואחרון, שהוא החביב ביותר עלי, כשציינת שבעיתון הארץ לא הוזכר כלום בנושא זה והבנתי שאתה מקהל קוראיו של עיתון זה, אזי אני יוצא מתוך הנחה שאתה משתייך לקהל מהסקטור השמאלני, שמחשבתו שבוייה ''בקסמי השמאל'' שהוא לגמרי, אבל לגמרי לא לכיווני( כן הבנת, אני שייך לימין, זה שדוגל באי-החזרת חלקי מולדת לידידך הערבים).לא נורא, זה קורה גם לאנשים, שאני מרשה לעצמי לאמר עליך, מקסימים. אז שיהיה לך יום נפלא

חזקה על בכירי מערכות העיתונים שהם מכירים, על בסיס ערך של אמירה את האדם המקליד וחזקה עלי שברברנים לא מקבלים במה באופן כה גורף, ואל לאיש לקנא בי, הגם שכמה החמיאו לי על שפתי הצחה והמהוקצעת ובתמימותם ייחלו שגם הם יוכלו להתבט כמוני והרגעתימו בספרי להם מהו מקור היכולת הזאת שאינני מאחל אותה אפילו לך.מוזר כיצד כל הפורטלים הישראליים יכולים לבזות ולבטל את מעמדם בידיעתם מה שמו של הברברן ולא אכביר ציטאטין מאת המשורר הלאומי, שחי ואגל לך, יענו...הארץ קשור לטריביון, ענקי תקשורת עולמיים מגלגלים אתו עניין- מדוןע ועל שום ולמה הוא מטנף את המוניטין העתיקים שלו במתן זכות הצעקהלאדם שידוע שהוא הרבה יותר מעולב נפש מברברן סתם? קנח אפך, טיפשון שכמותך !

פנכה- ב-כ. לגבי היותי ברברן- הפוסל במומו פוסל או שבכלל אתה לא מבין על מה אני מגיב ואולי לא חווית את המחוזות האחרים. לא דברתי כל סרה בנוחי האיש, אינני מצפה ממנו לכלום.לא התייחסתי לאישיותו הפרטית כי מעולם וכנראה שלעולם לא נפגש ואינני מתגיעגע להווית ביזנס שבעלומי נאלצתי להעביר את ימי במולך התעסוקתי מטעמה. כתבתי על תדמית,על דפוסי הופעה ועל מה שנראה לי כגולש מאנדרסטטיטמנט של לעבר מסך. אינני מקנא אלא במי שזכו לנעורי נצח, שום קנאה בבן ציצית הכסת,קראסוס,מורגן או כל בן תמותה. ניסיתי רק להשוות בין תרבות של ביל גייטס ואננברג לתצלום רנדומלי.אינני מקנא במשוררים,ביוצרי תרבות ובהסטוריונים עניים שחיים ממשכורת אקדמית- קל וחומר לא במה שאין ולא יכול להיות לחיי מקום בו ומעולם לא שכן בשאיפותי.הפסק לקשקש בשטחיות ההמונית יודעת הכל על הכל!בדוק וחקור את שאתה קורא בטרם תחריא דרך פיך.

קנאים, לא יודעים לפרגן לאדם מקסים שמצליח, קראתי את כל התגובות והאמת, מסקנה אחת בלבד שאליה הגעתי והיא, שאתם סתם קנאים ובטוח שלא יוצלחים , שלא למדו לפרגן מכל הלב לאדם שמצליח. אם קראתם והבנתם את מה שכתוב, הייתם רואים שאין פה פירגון בגלל עיתון זה או אחר, ואם האדם המדובר נבחר ע''י אנשים שמבינים עיניין, אזי, הוא הכי מוצלח. אני לא גר בארץ ובכל זאת שמח שנוחי ודוגמתו מריצים את המערכת הכלכלית בארץ ולא אתם מלככי פינקה וקנאים אינפנטילים.
כל הכבוד לנוחי ולשאר המנהלים, מוריד את הכובע לכם, כי פשוט מגיע לכם. והברברן, יוסי, לידיעתך, נוחי ואורלי, מתנהגים כאחד האדם, צנועים ומקסימים, אני במקומך הייתי מתבייש. בהזדמנות זאת, גם לך זהבית, שאפו!!! מגיע לך, אישה מקסימה.

וכבר מלקקים לו

בסוריה כבר היו יוצאים להפגין על זה.

נו ועכשיו בגלל שהוא קנה את העיתון אתם תדגישו את הכותרות הללו יותר?

להבדיל מרעייתו הפוזהשבחר מר דנקנר להצטלם בה מעידה על משחק בפסיכולוגיזם זול שגם מעוצב בפשטנות: הכחול חוגג בענק, לא נותן מנוחה לנפש:האורות המוזהבים מאירים את הכחול באור יקרות סלפסטיק, האיש מופיע בחיוך של אשף כל יכול ובמידה גדושה של רהב כאשר השולחן מאחוריו ריק ושום בעל חי לא רוחש על הבמה. מעניין עד כמה וורן באפט הדלפון המסכן מצטלם בתוך קהל עובדיו בקוריאה, אמנם מקרין מעמד וידיעת ערך אבל באופן ענייני מתוך תובנה דמוקרטית של שוויון המהות-נוחי מגיח כסופרמן, קיסר אימפרטור, יושב על כס נוצות הטווסים, דריווש לוקאלי וסימפטום כחול מטאלי אקוטי וולגארי בנצנוץ המבט הכל יודע.שילמדשיעור מאשתו.רימה ותולעה אנחנו, עפר מתפור כולנו, רק האוקיינוס כחול לנצח.והוא בחינם בכל טיילת.אפילו בבת-ים

הגיע הזמן לשפר

אתם כבר מבינים למה. עיתונות אמיצה!

אינני מצפה לפרס ניחומים ממשפחת דנקנר על הדברים הבאים אבל ראיתי תצלום שלה בעיתונות לפני ימים אחדים: מבט נבוך כשואלת'' לאיפה כל זה הולך בסוף?'' עמידה ענווה מאוד, שמלה שמראה אש/'ה בשר ודם בגיל חמישים, זוג סנדלים מקושטים באופן נכמר למדי וזווית צילום שמציגים בבירור נפש שלא שטופה במה שמותרות יכולים לגרום ובוודאי לא שיכורת הנאות, אשה מהסוג האנושי- מר דנקנר מדגיש באופן בומבסטי מדי את כחול עיניו ושלל האמצעים שבהם הנדס את רום מעלתו, ובעיקר חיוך חודר, משועשע ופשוקשפתיים כמי שחושב שעל קנאים לעשות מה שמצופה מהם והבעת פנים מתגרה, המונית המשפריצה את השופוני- ההיפך הגמור מאשתו.את הצ'קשישלחו לשרי, החומץ בת יין...

אדם שלא יצר מקום עבודה חדש אחד במשק
שמרוויח רק כשהוא פועל מול בנקים משוחדים ומשק ריכוזי
כשהוא יוצא החוצה לשחק במגרש של הגדולים
רק מפסיד - ראה פאזה לאס וגס ובנק קרדיסוויס
מהמר בכסף של בעלי מניות כמו אחרון הספקולנטים ומפסיד