לג'ומס שיזם את הדיון, כדאי ביותר שיבדוק ראשית כל את ''חצר ביתו'',- ז''א את ההפרטות השקריות ביותר שהתרחשו ברוב הקיבוצים ושבהם באופן תמוה ביותר, לא הופרטו גורמי הייצור ושטחי התעסוקה (באופן מהותי), על מנת להוות איזון תקין והוגן ל''חובת התפרנסותם'' של השותפים ולמשיכות כספים לא שוויוניות מהקופה הכללית.
אין ספק שיחסית להצהרות ''הירוקות'' וטוהר המוסר והמידות,- השחיתות שמובילה בישראל, מתקיימת ב''חצר ביתו'', ז''א ברוב הקיבוצים שאוליגרכים מעטים בכל קיבוץ משתלטים בפועל על עסקי קיבוציהם.

ההפרטה הקלוקלת היא פועל יוצא של פוליטזציה של רשות החברות הממשלתיות והשחיתות השלטונית החוגגת שם. יחד עם חולשת המחלקה המשפטית ברשות שלא מצליחה להניע תהליכי הפרטה בצורה עניינית ומושפעת מלחצים חיצוניים וזרים.

מדוע נכסי הציבור צריכים לעבור לידי אנשי עסקים פרטיים שהדבר היחיד העומד לנגד עיניהם הוא רווח כספי?

הגיע הזמן להחזיר את נכסי הציבור - שנבנו בכספי משלם המיסים - חזרה לבעלותו של הציבור!

אומנם לפרופ' מואב אין עניין להצביע על כשלים בתהליך בו היה מעורב, אך בכל זאת בולטים כמה מהם לעין. מיקור חוץ בנושאי רווחה ובריאות למשל הם לא ה''גליק'' הגדול של הפרטה (זאת מאחר והמפריטים בעלי ביטוח רפואי פרטי ולא נזקקים לשרותי רווחה). במקום לחזור על סיסמאות המייצגות אידאל שהדרך אליו לא קלה, אמינה יותר הייתה תגובה שמציעה כיצד יש להמשיך בהפרטה מתוקנת ומאוזנת.