פסיקת בג''צ 5812/00 חוק הנפט נועד לעודד ולהמריץ אנשים וחברות לערוך חיפושים אחר נפט. חיפושי נפט צורכים הוצאות ניכרות, ולא אחת, לא נסתכן אם נאמר: על הרוב, מסתיימים במפח-נפש. מטעם זה, לא יכניס עצמו אדם בהוצאות ניכרות, הוצאות שהסיכוי לאבדן רב מהסיכוי להשבתן אלא אם יובטח לו כי יזכה לתגמול ראוי אם יעלו החיפושים יפה ובאר נפט תימצא לו. ההיתר הניתן לרשות מינהלית לשנות מעת לעת את המדיניות, לרבות מדיניות בדבר הטבות כלכליות, מוגבל בדר''כ לשינוי צופה פני עתיד. גם אם שינוי המדיניות כשלעצמו נעשה במסגרת הסמכות, על יסוד שיקולים עניניים בלבד ובאופן סביר, עדיין החלת שינוי למפרע על מי שכלכל את צעדיו לאור המדיניות הישנה נתפסת כבלתי צודקת ובלתי סבירה.

המדינה לא יכולה לעשות כלום כי יש פה הפרה ברורה של עקרונות שלטון החוק,ההגינות והצדק,הסבירות,המידתיות ועוד.

כל השקעות העתק שהתבצעו מחזקות עוד יותר את טענות היזמים והמשקיעים.

הטענות על כך שהחקיקה אינה רטרואקטיבית במובהק נכונים אבל מדובר כאן בחקיקה רטרוספקטיבית שנחשבת שקולה לרטרואקטיבית.
אז גם הטענה הזאת של המדינה נופלת.

בשל הפגיעה בקניין,יש כאן הפרה של חוק כבוד האדם וחרותו. ''זכויות אדם עולות כסף''.

אין לדבר הזה שום סיכוי לעבור בבגץ.

כל התרגילים שהיזמים מנסים להביא הם טועים ומטעים לא יעזור להם זה נכס לאומי ומשאב טבע לאומי זה לא אומר שהם צריכים לסחוט את המאשב רק לטובתם אם הם לא יבינו כך אז זה יהיה כואב להם אחרת המדינה צריכה לקבל את חלקה בתמלוגים.

כאשר הקפריסאים והלבנונים יחלו לקדוח הם ישאבו מההמאגרים הנוכחים. לכן כל המקדים זוכה!
ובאם יהיה איום צבאי על מאגרים אלה, הרי אנו באמצעות צה''ל והממשלה של כלל ישראל נצא להגנתם. האם אז נגבה מהם עלויות הגנה והוצאות מלחמה?