יחסי ההון-שלטון בישראל החלו עם פתיחת המפלגות הגדולות לפריימריז במקום הוועדה או המרכז. הצורך של המתמודדים לנהל מיני מערכת בחירות הביאה למימונם בידי כל מני אנשי עסקים, ואצל המתמודדים להנהגת המפלגות הצורך במימון היה גדול עוד יותר.
את הפריימריז במפלגות הדמוקרטיות יש למסד דרך המדינה, כך שיהיה תקציב למתמודד לנהל תעמולה, איסור על התמודדות אנשים עם קשרים פליליים, על התהליך כולו להיות ממומן כך שהמפלגות לא יצטרכו ''חסות'' עסקית, ועל המפלגות הדמוקרטיות (הליכוד, קדימה, העבודה, מרצ וכל מפלגה אחרת שמקיימת פריימריז מסודרים) לקיים את הבחירות שלהן ביום אחד (בקלפיות שונים) במקומות ההצבעה הרגילים של וועדת הבחירות המרכזית. את הספירה ינהלו ועדות קלפי של וועדת הבחירות המרכזית כמו ביום הבחירות הכלליות.
בצורה כזו לא יהיה לפוליטיקאים צורך במימון, והפוליטיקאים הבכירים שאין להם צורך בג'ובים מחוץ לפוליטיקה יוכלו לנסות לנהל את המדינה במקום לפעול לטובתה של קליקה קטנה שקנתה אותם בפריימריז.