כל עבודה מכבדת את בעליה. כסף צריך להספיק לצרכי הקיום של העובד, ואולי קצת יותר בשביל הפיצ'פקעס. גם מי שלא מרוויח במשך שבוע פי 3 יותר ממה שאני מרוויחה בשנה, יכול לחיות.

מדען שלא רוצה להשאר פה אם לא ישלמו לו את מה שהיה מיועד למימון ההנחות בשכר הלימוד של הסטודנטים שלו, שילך. הוא לא דואג באמת לעתיד האקדמי של המדינה, כי חוקרי העתיד אינם חשובים לו.

מאיפה, באמת, הם מצליחים להשיג את הכסף? אה, זאת הסיבה לכך שכל כך הרבה מהם לא מוצאים זמן לישון. אני לא צריכה פה את הפרופסור שבגללו הם נאלצים לוותר על שעות השינה שלהם. אני רק מקווה שהפרופסור לא יגרום לתאונת דרכים, בגלל סטודנט שירדם על ההגה.

''מדע'' הכלכלה הוא בלבול מוח אקדמי ותו לא. ה''מדע'' הזה לא חזה אף אחד מן התהליכים המרכזיים שחלו בכלכלה העולמית (כמו המשבר העולמי האחרון). כל סקר שבחן התפתחות כלכלית של מדינה למול שיעור הכלכלנים שבה הראה שקשר כזה אינו קיים. לעומת זה קיים קשר הדוק בין צמיחה ובין שיעור המהנדסים+בעלי השכלה במדעים מדויקים/רפואה/ביולוגיה. אנחנו לא זקוקים לכלכלנים. אנו זקוקים למהנדסים יצירתיים וציוניים.

התמונה שהוצגה פה לא מדויקת גם במישור האישי וגם במישור הכללי להלן כמה תיקונים
1. פרןפ, גלאור לא ממש התכוון לחזור ארצה. גם בעשר השנים שהיה כביכול באוניברסיטה העברית הוא המשיך לרקוד על שתי חתונות: האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בראון כאשר רוב זמנו הוא מבלה באוניברסיטת בראון. הוא התפטר מן האוניברסיטה העברית כאשר אוניברסיטת בראון סרבה לאשר לו להמשיך בסידור הזה.
2. השכר באקדמיה רחוק מאד משיויוניות. (למעשה מידת אי השיויוניות היא הגדולה ביותר בין המגזרים השונים של המגזר הציבורי) אי השיויוניות מתבטאת בין היתר בקצב קידום שונה , תוספות מחקר ותפקיד ועוד.כך שהיחס בין השכר של שני חוקרים שהחלו את המסלול ביחד יכול להיות 2 ויותר.
3. נכון שיש בעיה לגייס סגל בכלכלה ומנהל עסקים משום שקשה להתחרות במשכורות העצומות שמציע השוק האמריקאי אך נראה שהמצב משתנה בגלל המצב הכלכלי הקשה של רבות מן האוניברסטאות בארצות הברית. (כן גם שם!)
4. במקצועות אחרים (שאינם מדעי הכסף , אבל הם חשובים לא פחות לעתידה של מדינת ישראל) אין בעיה של מועמדים מתאימים והבעיה איננה משכורות. הבעיה היא תקנים ותנאי מחקר.

על כל תקן קבוע שמתפנה יש המון מועמדים מעולים בעלי תואר דוקטור שמתחרים עליו למרות המשכורת הנמוכה יחסית. הבעיה היא שבעלי דוקטורט מחו''ל לא לא רוצים לחזור לארץ כדי להיות מרצים מן החוץ בלי יציבות תעסוקתית ובלי יחס מכבד מהמערכת. ולידיעת הכותב, הפרופסורים לפילסופיה ממש לא מאושרים. המחלקות שלהם מצטמצמות והקולגות שלהם מזקדנים למרות הגידול במספר הסטודנטים. גם הם יכולים להרוויח הרבה יותר בצפון אמריקה. השכר בארץ לא צריך להיות בתחרות עם השכר בצפון אמריקה. מי שגובה המשכורת בעדיפות העליונה שלו לא יחזור, ואני לא ממליץ לו על אקדמיה באופן כללי. גם בהייטק השכר בצפון אמריקה יותר גבוה. מה שחשוב זה שתהיה בארץ עבודה קבועה ומכובדת, כלומר תקן קבוע, לאקדמאים שרוצים לחיות כאן.

כזה הוא המין האנושי. אין אפס. תגיד לאדם בעל יוזמה ויכולות שעליו להסתפק במה שחברו הלא-יוצלח שווה וגרמת לו לתסכול עמוק, ובצדק. רק אידיאולוגיה עמוקה נוסח הקיבוץ מסוגלת לחפות על זה. ראינו מה קרה לקיבוצים. בקיצור, להפסיק עם השיוויוניות ושכל אחד יקבל את מה שהוא באמת שווה. רק כך יישארו המוחות המבריקים בארץ.

אי אפשר להתחרות ברמת השכר האמריקאית. צריך לקבל את זה.
יחד עם זאת, צריך להשקיע בתשתיות ובתקנים כדי שהחוקרים יוכלו לקדם את המחקר שלהם כאן.
אנשים רוצים לחזור לארץ ומוכנים לעשות את זה גם בשביל פחות כסף. מי שרוצה את הכסף גם ככה ישאר שם.

האם הפרסום הזה מתוזמן היטב עם התוכנית המפגרת שלו?


מישהו מפספס פה את העובדה שגם לפילוסופיה יש מקום במחקר? למה שהם יגוועו ברעב? כי לפרופ מכלכלה לא נאה לקבל רק 30 אלף שח או רק 18 אלף שח?

למה שוכחים לציין שפרופ לכלכלה רשאי להחזיק משרה של 50% בנוסף לאוניברסיטה, ואילו לפרופ לפילוסופיה אין סיכוי למצוא עוד מישרה שכזו!

להם אני לא דואגת.

אני כן דואגת לשאר העולם, שהכלכלנים השתלטו עליו, כאילו שכלכלה זה מדע מדוייק, ולכן רק שיקולים כלכליים צריכים לקבוע.

בגלל שיקולים כלכליים שכאלה, רובנו פשוט עבדים. זה לא כלכלי לשלם לנו משכורת הוגנת.
זה לא כלכלי לדאוג לזקנה במסדרון. ממילא היא גוססת.

אה, זה גם לא כלכלי לשלם פי 3 לפרופסור גאון בכלכלה. האמת, בצדק.
אבל כן הייתי רוצה שישלמו פי 10 לפרופסור מצטיין ברפואה למשל. למישהו שמביא תועלת לאנושות.

האמת היא שאיו כלים טובים לנבא מי יעשה את פריצת הדרך הבאה. אם עושים מאמץ לבצע מינויים ראויים (ונמנעים משיקולים לא ראויים) אז עדיין חלק מן האנשים המבטיחים יאכזבו ברבות הימים ולפעמים דוקא מי שלא צפו לו גדולות ונצורות יעלה על משהו חשוב מאד.

מי שלא עוסק במחקר לא יגלה דבר, אבל מי שעוסק במחקר לפעמים עושה משהו חשוב באופן מפתיע לחלוטין.

בקיצור, תגלית חשובה אחת מצדיקה את ההשקעה במאה חוקרים שתשעים ותשעה מהם עשו ''רק'' דברים ''בינוניים''.

יש הרבה מאוד אנשים במדינה שלא ממצים את יכולתם הכלכלית ובכל זאת נשארים פה. לא הכל זה כסף.

המציאות היא שאין מספיק תקנים. השכר לאנשי אקדמיה הוא סביר בהחלט ואם פרופ' גלאור אומר שהוא היה מאושר יותר בישראל, אז זה אומר הכל. במקום להעשיר כמה פרופסורים (בצדק או שלא בצדק) תנו לעוד מדענים צעירים הזדמנות להיות חלק מהאקדמיה הישראלית ולהצעיד קדימה את המדע והחברה. לאקדמיה לא באים כדי להתעשר ודי במשכורת המכובדת הניתנת כיום.

1. לפי הכתבה, צריך לשלם לכלכלנים סכומי עתק כדי שיגיעו. זה לא יקרה גם אם יבטלו את ה''שוויון'' (למרות שתכל'ס אין שוויון בכלל, אבל נניח).
ברור שבשום פנים ואופן, אוניברסיטה ישראלית לא תצליח להתחרות בשכר שמשלמים ב-MIT, הרווארד וכו'. לכן, גם אם יפתחו את השכר לתחרות זה לא יביא את הכלכלנים הדגולים לישראל.

לעומת זאת, שליחת כל המרצים להתחרות כאילו היה מדובר בשוק, תביא להרס עצום. אנשים לא יהיו חופשיים לחקור בראש שקט, יעשו קולות של ''איכות'' ולא ישקיעו במחקר ארוך טווח, לא יהיה כוח אחיד ומאורגן ולאט לאט ישחקו את השכר של כולם כולם כולם.

אוניברסיטה זה לא שוק. ישראל קטנה ואין אפשרות לקיים תחרות כמו בארה''ב.

1. יש פער גדול בשכר בין הדרגות. יש גם פער גדול בין מי שחוקר ומביא מענקי מחקר נכבדים לבין מי שלא. יש הרבה תוספות שכר שנובעות מהישגים, ממספר הדוקטורנטים שלך, מסכום מענקי המחקר, מהתפקיד הניהולי שלך, מהשקעה של הזמן שלך כולו במחקר וכו'.

התוצאה: יש הבדל שמסתכם ליותר ממיליון ש''ח. כן מיליון ש''ח! במשך תקופת עבודה של מרצה, בין הטובים שמגיעים לדרגת פרופ' מן המניין ומביאים הרבה מענקי מחקר לבין אלו שנתקעים כמרצה בכיר.

אבל כרגיל עומר מואב רוצה לבנות מודל דיפרנציאלי שישבור את ארגון העובדים, יתגמל את הכלכלנים ויפגע בכל השאר. מזל שיש רק אחד כמוהו שקופץ בראש.

לא נכון שהטובים והבינוניים מתקדמים באותה צורה. מי שמקבל דרגת פרופסור חבר בגגיל 31 ודרגת פרופסור מן המניין בגיל 36 הוא יותר טוב ממי שמקבל דרגת פרופסור חבר בגיל 60 וכלל לא מקודם לפרופסור מן המניין.

בכל מחלקה אקדמית תמצאו כאלה וגם כאלה.

למעשה לפי תוצאות המשבר הנוכחי אפשר לקרוא להם קלקלנים ולא כלכלנים.
מהיכן הגיע הרעיון המוזר שמדע הכלכלה באמת מועיל לכלכלה המקומית. הרי גודלי הכלכלנים בארה''ב הביאו את המדינה למשבר הנוכחי, במיוחד פרופסור מילטון פרידמן עם כלכלת השוק הפרוע שהוא האמין, ונגיד הבנק אלן גרינספן שהשאיר את רמת הריבית נמוכה במשך עשור וגרם לבנקים לתת הלוואות לא הגיונית.

האם הוא יקבל כמו בחו''ל, כולם יזעקו מה זה פה שודדים את הקופה.
שנית אני בדיעה שכל משכורת צריכה להתאים לרמת מחייה דהיינו היוקר. למשל בבריטניה שמאוד יקר המשכורת צריכה להתאים שם לרמת מחירים שם.ואם כולם יקבלו משכורות גבוהות נפשוט רגל וגם הפערים יוחרפו כי נצטרך לשלם למיטב מוחות על חשבון המנקה במסדרון שלא תקבל זכויות סוציאליות רק כדי לתת יותר משכורת. יש פה הרבה פרודקס ופערים וזה בעייה לא פשוטה.