כיום נהנה בנק ישראל מעצמאות תפעולית בתחום המוניטארי. עצמאות זו היא תוצאה של השינוי בחוק שנחקק בשנת 1985 (החוק לאי הדפסת כסף), ובעיקר מהאישיות ומשיעור הקומה של הנגידים. בנק ישראל הוכיח יכולת מרשימה בניהול המדיניות המוניטארית, והמשבר הכלכלי האחרון הוא רק דוגמא.
מטרת חוק בנק ישראל היא לתת סטאטוס חוקי לעצמאות הבנק. עצמאות זו חיונית כדי שפוליטיקאים צרי אופקים כגפני, אנשי ש''ס ואחרים לא יוכלו לחבל בניהול מדיניות אחראית ולהקריבה עבור שיקולים פוליטיים ואינטרסים מגזריים צרים.
לגפני וחבריו נוח להפוך את נושא השכר של עובדי הבנק לכלי לניגוח החוק כולו. השחיתות של עובדי הבנק (שאינה שונה מהשחיתות של עובדי חברת החשמל, ושאר המונופולים הגדולים) משחקת לידי מתנגדי החוק. וכך שופכים את התינוק עם המים.
חוק הדומה לחוק בנק ישראל המוצע קיים כמעט בכל מדינות העולם, למעט תימן, אנגולה, קובה ומדינות דומות. בשנות ה-90 של המאה הקודמת העניקו עשרות מדינות עצמאות חוקית לבנק המרכזי שלהם, מתוך הבנה שהדבר הכרחי.
אז כל העולם החליט שעצמאות לבנק המרכזי חיונית לבריאות הכלכלה, אבל גפני חושב אחר.
ויוה גפני!