אנו חיים במשטר קפיטליסטי ליברלי, מה שאומר שהממשלה נותנת למשק להתפתח בכוחות עצמו. במצב זה, כמובן שחלק מהחברות נסגרות. זה מהלך טבעי, המסנן חברות לא יעילות ומביא להצלחתן של החברות הטובות.
במצב האידאלי, כח העבודה הנפלט מהחהרות הלא טובות, שנסגרו, יקלט באחת מהחברות השורדות.
הבעיה היא שאנו לא חיים בעולם אידאלי. גם במתל אביב ובמרכז הארץ לא קל לנפלטים ממקום עבודה אחד למצוא עבודה אחרת. על אחת כמה וכמה שזה קשה יותר בפריפריה, בה הצע מקומות העבודה נמוך הרבה יותר.
היות והמדינה מעונינת בפיזור האוכלוסיה בכל הארץ, עליה לדאוג לכך שהם יוכלו לחיות בפריפריה, וזה אומר שהיא צריכה לסטות מהאידאולוגיה הכלכלית שלה לצורך כך.
זוהי אחריות הממשלה להגדיל את הצע העבודה בפריפריה, מה שיכול לאמר בנסיבות מסוימות שעליה לסבסד את שכר העובדים במפעלים מסוימים על מנת לאפשר להם להתקיים, או לעודד בצורה אסרטיבית יותר פתיחת מפעלים חדשים בפריפריה.
לא יתכן שהממשלה תפקיר ציבור גדול, מה גם שפיזור האוכלוסין במדינה בסכנה.