זה לא רלוונטי יותר. באנלוגיה לא כה מוצלחת אדמה את המצב החדש לכך שבעבר נאלצנו להפרד מן השקט כאשר פרצה המהפכה התעשייתית. גם כעת עלינו להפרד מן החרדה לפרטיות עם המהפכה התודעתית. הרשת הולכת ומאחדת יותר ויותר בני אדם. אט אט, ואפילו די מהר, אנחנו הופכים לאורגניזם ענק, חדש, מופלא, שיכיל כה הרבה, ויחשוב כה עמוק, עד כי יהיה מוכן לוותר מעצמו, על השאלה הנפלאה, האם מישהו יודע מתי תדלקתי את המכונית, ומה היה שם נעוריה של אמי.
עלינו להפנים דברים אלה במהרה, ולדעת שכל אשר יוותר מחוץ לרשת, יוותר, בסופו של דבר, מחוץ למטען האנושי. כל המחיצות מוסרות, כל המחסומים נופלים, אנשים מספרים על עצמם הכל, מיהם, איך הם נראים כעת, איך הם נראו פעם, באילו מדינות הם ביקרו, את מי הם פגשו שם, מתי ואיך הם התוודעו למיניותם, האם הם עישנו סמים כאלה או אחרים, הם, אנחנו יש לכתוב, מספרים הכל על עצמנו, רואים הכל, מראים הכל.
קצת מאוחר לדבר על פרטיות. הניחו לה.
בא עידן הכלליות. זה זמנו:
1325 LA ∂
איל בר כוכבא, פרטי בתוך הכלל, אחד בהווייה, נעלם.
תדלקתי לפני שבוע. הייתי בלונדון, בפריס. הייתי בסרט. אהבתי אישה. ששש...אל תגלו לאיש