בארגנטינה יש עושר של נשים מהיפות ביותר בעולם. כמות כזו שהדם עולה לך לראש!

בארגנטינה יש עושר מדהים של מסעדות עם אוכל מהטובים בעולם. הבשר הכי טוב! פסטה יותר טובה מאיטליה! שוקולד יותר טוב מבלגיה!

לגרמנים יש המון כסף אבל נשים בעלות צורה וגודל של פרה ובמסעדות אתה יכול לקבל נקניקיות דרעק וכרוב חמוץ. אז איזו מדינה עשירה יותר? אה? אה?

רגולציות הממשלה הן אלו שהביאו את המשבר.
ממשלת ארה"ב חוקקה חוקים סוציאליסטים במטרה לגרום לבנקים לתת הלוואות לפרטים שאינם יכולים להרשות זאת לעצמם. כמו כן הממשלה הקימה את פרדי ופאני, שני גופים ממשלתיים אשר נועדו לתת ערבון להלוואות אלו, כאשר היה מובן לכולם שהממשלה היא זאת שעומדת מאחורי פרדי ופאני ולכן המשכנתאות מגובות על ידי הממשלה, כלומר בטוחות.
המניע שעמד מאחורי פעולת הממשלה הוא הסיסמה 'בית לכל משפחה אמריקאית', סיסמה אשר סינוורה את הממשלה לעובדה אחת קטנה: לא כל אמריקאי יכול להרשות לעצמו בית. (זה היה למעשה המשך של מגמה, בה ממשלות בכל העולם לוקחות על עצמן יותר ויותר דאגה לחיי הפרט, שלפי התיאוריה איננו מסוגל לדאוג לעצמו, ולכן תפקידה של מדינת הרווחה לספק לפרט את כל צרכיו). כתוצאה מחוקים נוספים ודחיפה לאג'נדה של הממשלה, מחירי הבתים עלו ועלו, וכל אדם יכל לקבל המשכנתאה מהבנקים אפילו מבלי לשים גרוש אחד מכספו הפרטי (גרוש שאין לו, ואין שום סיבה לחשוב שיהיה לו בעתיד!). כך אדם יכל לקנות בית מבלי שיש לו כסף, ומכיוון שמחירי הבתים עלו ועלו למשך תקופה ארוכה (כפי שמצופה, כיוון שכל אחד כעת הולך וקונה בית) אז הרציונאל היה שניתן יהיה לשלם את המשכנתאה עם בית. באופן לא מפתיע, העסק קרס.
דבר זה גרם לחברות רבות שהיו מעורבות במסחר של המשכנתאות הללו לקרוס (החברות חשבו שיהיה בסדר, כיוון שהממשלה ערבה דרך פרדי ופאני). כתוצאה מכך גל הלם עבר בכלכלה, שזעזע חברות שפעלות בחוסר יעילות בלאו הכי.
הפוליטיקיים היו זריזים להפנות אצבע מאשימה אל השוק החופשי, 'תאוות הבצע' של וול-סטריט, חמדנות אנשי עסקים, וכיוצא בזה. זה הרי מנהג קבוע של ממשלות להאשים את כל העולם חוץ מעצמן.
בעלי עניין ואינטרסנטים פוליטיים כולם תופסים טרמפ על המשבר, ומחלקים כסף על ידי הממשלה לכל הגופים שכושלים, כיוון שבכל פעם שרגולציה כושלת, הממשלה מציעה בתור פתרון עוד רגולציה בשביל להציל אותנו מרגולציה בלתי יעילה. אף אחד לא מעלה על דעתו כי רגולציה היא הבעיה מלכתחילה, בוודאי אף אחד בממשלה...

כעת ארה"ב ומדינות נוספות כולן רצות לחלק עוד כסף לעסקים שכשלו. אבל במקום לסיים את המשבר שנגרם על ידי רגולציות ממשלתיות במינימום נזקים, תגובות הממשלות ישיגו בדיוק את התוצאה ההפוכה. כל זה כבר קרה במשבר הכלכלי הגדול שהתרחש בשנת 1929 ונמשך 12 שנים עד 1941. אז, כמו היום, ממשלת ארה"ב רצה להזרים כסף לשוק בניסיון לתקן את הנזק (שנגרם גם אז כתוצאה מפעילות הממשלה. המשבר נגרם על ידי פעילות הפדרל רזרב שהוקם ב1913 במטרה לבצע מניפולציות על מערכת הכסף ועל כוחות השוק כך שלא יהיו יותר משברים לעולם... זה לא עבד, כמה מפתיע). אבל במקום לצמצם את הנזק, כל מה שפעולות הממשלה הצליחו להשיג היה החמרת המשבר והארכתו לתקופה הרבה מעבר לזמן שהוא היה נמשך ללא התערבות הממשלה.

כאשר הממשלה מדפיסה כסף על מנת לחלק אותו, בין אם לחלק לעניים, או לחלק לחברות שכשלו, היא למעשה לוקחת את הכסף מכל מי שלא נכשל, מכל מי שחסך, מכל האנשים והחברות הייצרניות. היא מענישה כשירות, ומתגמלת חוסר כשירות. אבל אותם גופים ואנשים שלא כשלו, הגורמים היצרניים בחברה, הם בדיוק היחידים שיכולים להוציא את הכלכלה מהמשבר. בתקופת משבר כח העבודה זול, אז הגופים היצרניים יכולים להרשות לעצמם לשכור עובדים חדשים. חברות כושלות פושטות את הרגל - והחברות המצליחות יכולות לקנות את נכסי החברות הכושלות ולהשתמש בהם באופן מושכל יותר מבעליהם הקודמים. החברות המצליחות יכולות להתרחב, להמשיך ולהתייעל, ולהכנס במקום החברות שכשלו על מנת לספק את הביקוש למוצרים במקום החברות שפשטו את הרגל. כמו כן זו הזדמנות מצויינת לבעלי הון וכשרון אמיתי לפתוח עסק משלהם.
במקום כל זאת, הממשלה גונבת את ערך הכסף של הפרטים היצרניים, מכניסה את הכלכלה לחובות עתק שיקחו עשרות שנים לפרוע, ומחזיקה בחיים באופן מלאכותי וזמני את החברות שכשלו, אלו שלא ניצלו את משאביהם בתבונה (ראו דוגמה את חברות הרכב. למרות עשרות מיליארדי הדולרים שחולקו להן, הן עדיין מדשדשות ועל סף פשיטת רגל).
כלכלה אינה דבר מיסטי או לא מובן. המשבר הכלכלי הנוכחי איננו 'תופעה פסיכולוגית של משקיעים' שרק צריך לגרום להם להוציא כסף ואז הכל יהיה בסדר. כלכלה בבסיסה היא פשוטה מאוד. מדינה במשבר צריכה לצמצם את הוצאותיה, בדיוק כפי שהדבר נכון למשק בית. אף אחד לא יאמר לאדם עני שבכדי להתעשר עליו לבזבז יותר כסף ולהגדיל את צריכתו. אז מדוע שמישהו יחשוב שמדינה בקשיים כלכליים צריכה לבזבז? ישנה אי הבנה עמוקה בנושא זה בציבור. קיינס היה הראשון שניסח את התיאוריה שאם מבזבזים כסף אז העושר גדל. זו טעות הבנה בסיסית. הון וחסכון הוא שמגדיל את העושר. לכן טריליוני הדולרים שארה"ב מוציאה לבדה, ומדינות אירופה מתחרות איתה על איזו ממשלה תבזבז יותר כסף, הם בדיוק הפעילות ההפוכה מהנכונה.

ראו כדוגמה את אחוז הריבית שנקבעת על ידי הבנקים המרכזיים בכל העולם. כאשר הריבית נמוכה לבעלי הון אין אינטרס לחסוך את כספם. במקום הם מחפשים השקעות שישאו עבורם רווח. ככל שהריבית נמוכה יותר, כן המשקיעים צריכים לחפש עוד ועוד השקעות. אבל יש רק כמות מסויימת של השקעות בטוחות כלכלית. אז מה משקיעים עושים אם הריבית ממשיכה לרדת? הם פונים להשקעות מסוכנות יותר, פחות רווחיות. מהי המשמעות של הקצאת כסף להשקעה שאיננה בטוחה, או פחות רווחית? המשמעות היא שמשאבים מוקצים לשימושים שאינם אופטימליים. כאשר הון מושקע בפרוייקט שכושל, עושר מתבזבז. רכוש, חומר, משאבים, ושעות אדם רבות יורדות לטמיון ללא תגמול.
לעומת זאת, מה קורה כאשר בעלי הון חוסכים את כספם בבנק? אציין, שכסף נייר אמנם אינו עושר, אך אם המדינה אינה מדפיסת כסף וגורמת אינפלציה, אזי כסף מייצג עושר אמיתי שקיים בחברה. עבור כל דולר שאדם מחזיק, יש בכלכלה רכוש או שרותים ממשיים מאוד אותם אותו אדם יכול לקנות עם אותו הדולר. זאת משום שבשביל להרוויח דולר, אדם צריך לייצר משהו השווה לפחות דולר. (כלכלה איננה משחק סכום אפס, ולכן עבור כל אדם יצרן, העושר של החברה בכללותה גדל.)
אז מה קורה כאשר בעלי הון חוסכים? הבנקים יכולים להלוות את הכסף לאלו המבקשים הלוואות. אך ההבדל הוא שכעת הבנק יודע שהוא צריך להיות מסוגל לתת ריבית למשקיעים על כספם, לכן הבנק יהיה מוכן לתת הלוואות רק לגורמים שהבנק יכול לצפות מהם שיחזירו את ההלוואה. הבנק הוא משמש כמטווח בין בעלי ההון, למבקשי ההון. יש כאן מצב של היצע וביקוש, ומה שמאזן בין ההיצע לביקוש הוא שער הריבית. בשוק חופשי, שער הריבית היה נקבע על ידי כוחות השוק. אך מה קורה כאשר הבנק המרכזי קובע שער ריבית אחר, נמוך באופן מלאכותי, כפי שאנו עדים היום?
במצב זה האיזון מתערער. הביקוש להלוואות גדל מאוד, או במילים אחרות הפרטים והפירמות מוציאות כסף (כלומר, מוציאות עושר אמיתי שכסף זה מייצג) יותר בחופשיות. ומנגד בעלי ההון גם הם מחפשים נתיבי השקעה חדשים וכדאיים פחות ממקודם עבור כספם. או בפשטות, הכלכלה מבזבזת כסף.

למעשה, אין כל הצדקה לקביעת שערי הריבית על ידי הבנקים המרכזיים. אם הבנק המרכזי קובע שער ריבית השונה מזה שהיה נקבע על ידי כוחות שוק, אזי הוא מפר את איזון ההיצע וביקוש ועל ידי כך גורר הקצאה בלתי יעילה של משאבים. ואם הבנק המרכזי מתיימר לקבוע שער ריבית השווה לזה שהיה נקבע על ידי כוחות השוק, אז לא צריך לשם כך בנק מרכזי. מעבר לכך, הסיכוי שהבנק המרכזי יוכל לקבוע שער ריבית שיהיה שווה לזה שהיה נקבע על ידי כוחות השוק הוא אפס. גם אם בבנק המרכזי יושבים חכמי הדור, כלכלנים משכמם ומעלה, מלאי כוונות טובות, עדיין הסיכוי שהם יוכלו לקבוע בדיוק את מחיר ההלוואות (הריבית) כפי שמיליוני בני אדם עם רצונות וצרכים משתנים היו קובעים אותו, אינו קיים. בדיוק כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו כי בכל מקום בו הממשלה ניסתה לקבוע מחירים הדבר גרם למחסורים כבדים או לעודף בזבזני בשוק אחד, על חשבון שווקים אחרים: רוסיה הקומוניסטית ניסתה לקבוע מחירים, ומיליוני אנשים מתו ברעב. ארה"ב ניסתה לקבוע מחירים בתקופת השפל הכלכלי הגדול, והגוף הבירוקרטי הממשלתי הענק שהוקם לצורך כך עלה לארה"ב כ-5% מהתל"ג שלה רק עבור הבירוקרטיה ועלות התפעול, מעבר לעובדה שהוא פשוט לא עבד, יצר שוק שחור, מחסור במצרכים בסיסיים, ובוטל על ידי בית המשפט האמריקאי כנוגד את חוקת ארה"ב (ובצדק). בדיוק כפי שדוגמאות אלו לא עבדו, כך קביעת שער הריבית על ידי הבנקים המרכזיים איננה נכונה כלכלית.
כתחליף לשיטה הקיימת, אציין את סטנדרט הזהב שהיה קיים בארה"ב בתחילת המאה העשרים. הסיבה שארה"ב ירדה ממנו היא אותה סיבה הנמצאת בבסיס הכשל הכלכלי הנוכחי - ממשלות אוהבות כח. בירוקרטיות לעולם נוטות לגדול. ממשלות אוהבות את היכולת להדפיס כסף כרצונן, דבר הפחות או יותר שקול לגביית מיסים מהאוכלוסיה, רק הרבה פחות לא פופולרי. אם ארה"ב הייתה מנסה קיום לגבות טריליוני דולר במיסים, הייתה קמה צעקה גדולה. קשה לדמיין שהיא הייתה מצליחה גם אילו רצתה, סכום כסף אסטרונומי זה ניתן להלקח רק בתור הלוואה על חשבון העתיד. כיוון שהיא מדפיסה כסף, היא מצליחה להתחמק עם זה.

לסיכום, על הממשלות לצמצם את הוצאותיהן, לסגת מהשווקים ולתת לכוחות ההיצע וביקוש לתקן את הנזק שנגרם כתוצאה מעודף הרגולציה. ממשלות אינן יוצרות עושר. פרטים יוצרים עושר. אם המדינות רוצות להתגבר על המשבר עליהן להפסיק את הדפסת הכסף מיד, ולחתוך את השומן - את התוכניות הממשלתיות הבזבזניות והלא יעילות, שמחזיקות בירוקרטים ופקידים לא יעילים. תוכניות שמעבירות כסף בעיקר לאלו המקורבים לממשלה שידם מגיעה לצלחת.
תנו לשוק החופשי לתקן, מה שממשלות מתערבות הצליחו להרוס. רק כך העולם יוכל להתגבר על המשבר הנוכחי מבלי לגרור את המשבר העולמי שנים ארוכות כפי שקרה ב1929-1941.