בארה''ב סוף סוף מצאו מי אשם: עכשיו מה עושים?


הניו יורק טיימס מביא כתבה מעניינת תחת הכותרת, ''Taking Hard New Look at a Greenspan Legacy''. כלומר, בודקים ובקפדנות, את מורשת גרינספאן, הנגיד ששימש בתפקידו יותר זמן מכל נגיד אחר והיה הנערץ מכולם. בשנת 2004 אמר גרינספאן לניו יורק טיימס:

''Not only have individual financial institutions become less vulnerable to shocks from underlying risk factors, but also the financial system as a whole has become more resilient.”

קשיש אחד שיטה בכל העולם
הוא אחראי למחצית המשבר הנוכחי לפחות, ומרשה לעצמו להגיד ''אמרתי לכם''

קשיש אחד משטה בכל העולם. אלן גרינספן יצר 50% מהמשבר הנוכחי, יחד עם המומנטום של שקיעת הדולר, במו ידיו, וכעת הוא מדבר על ''מודלים שלעולם אינם מורכבים מספיק לניבוי משברים או מיתון''. שנות ההכנה לחגיגת משכנתאות הסאב-פריים, וכל המכשירים והנגזרים המשונים שהתבססו עליהן, היו שנות המוזיקה שלא נפסקה של ריבית מינימלית בארה''ב, 1%.
כבוד הנגיד לשעבר נזכר להקפיץ אותה ל-5.25% בהדרגה במהלך 2005-2006, כאשר כל אמריקני היה בטוח שהוא פראייר ללא תקנה אם לא יחליף את ביתו, או ירכוש דירת קונדו להשקעה בפלורידה, או ייקח משכנתה בזיל הזול לבזבוזים אחרים, אלה היו הימים שבהם כל בנק השקעות אמריקני היה בטוח שללא איגוח משכנתאות לקבצנים, ומינוף שלהן, הוא לא יעמוד בתחרות עם יריביו.
הסנטימנט של נדל''ן בזיל הזול ורווחים ממכשירי סאב-פריים החל להתפוגג רק בתחילת 2006, בערך בתקופה שבה סיים גריסנפן את הקדנציה שלו, מבלי שטרח להבין איזו בועה חדשה הוא יצר, בועת סאב-פריים בדירוג השקעה פיקטיבי של AAA בהיקף של מאות מיליארדי דולרים. גרינספן הניח שהעלאות הריבית המדורגות שלו יבטיחו ''נחיתה רכה'' בתום מחזור העליות בשוק הדיור.