המימשל הכוונה לאזרחי אמריקה?

אגב המצב בארה''ב טוב מבסקנדינביה ובנלוקס.גם אדיוט כמו בוש פשוט לא יודע למשול והוא איננו ת'אצר או רייגן או נתניהו שהצליחו.
אנחנו פרו-אמריקנים,קפיטליסטים למרות הכשל הזמני בשוק.
אין בושה להיות עשיר,אני עובד קשה בשביל הכסף ואני לא מוכן שהמדינה תיקח ממני בכוח את כספי שלי באמצעות מיסוי גבוה.
אני לא תומך בבוש,במלחמה בעירק אבל אני בעד חופש.
מי שתומך בקלינטון,גור גם הם קפטיליסטים ובעד שוק חופשי,הם אינם סוציאל-דמוקרטים.
כל שרי האוצר האחרונים בישראל היו קפטיליסטים ונהגו כנתניהו למרות שביקרו אותו:מרידור,בייגה שוחט,שטרית,אולמרט,בראון זהים לנתניהו במדיניות הכלכלית חסרת החמלה!
אין הבדל בין שרון,נתניהו,ליבני,ברק כראשי ממשלה מבחינת המדיניות הכלכלית!
ואני מעדיף תמיד את ארה''ב על שבדיה ואת דרום קוריאה על צפון קוריאה.
הבעיה עם נתניהו לא נעוצה במדיניות הכלכלית אלא בעיה בנוגע לאופיו,בוגדנותו,שקריו שזה דיון נפרד.

באירופה הבינו כבר מזמן שאי אפשר ללסמוך על השוק הפרטי כדי להחזיק מדינה. תפקידה של המדינה הוא לא להעשיר את מי שיש לו כסף, אלא לדאוג לכל שכבות האוכלוסיה. לכן הוקמה ברבות ממדינות אירופה מדינת הרווחה. זוהי מדינה שבה קיים שוק יחסית חופשי, אבל המדינה דואגצת להתערב ולאזן אותו. כך ניתן למנוע כשלי שוק רבים ולצמצם את הפערים החברתיים.
תארו לעצמכם שכל חייל משוחרר היה מקבל דירה ולומד באוניברסיטה בחינם, ואף עם דמי מחייה. זהו לא חלום בלתי אפשרי זהו עניין של סדר עדיפויות. יש אפילו מפלגות כמו מרצ שמדברות היום על האפשרות הזאת. צריך רק להתנתק משטיפת המוח שעושה לנו ביבי ושברק שותף לה. המדינה היא שלנו ולא של האחים עופר.

ראינו לאן דירדרו אותנו המפלגות הגדולות עם האידיאולוגיה המפלצתית שלהם. חייבים לחזק את המפלגות הסוציאליסטיות, שגם דואגות לחלשים. אני באופן אישי אצביע מרצ, שלמרות תדמיתה היא המפלגה שעוזרת הכי הרבה לאוכלוסיות החלשות ומנסה לקדם אותן (בניגוד לש''ס שעושה הכל כדי שבוחריה ישארו עניים).

רק חבל שזה הכסף שאנשים עבדו בשבילו כל כך הרבה שנים. כלכלת ארה''ב מנוהלת בידי קפיטליסטים קיצוניים שיעשו הכל בשביל להעלות את ערך המניות - אפילו יתמכו בהתערבות המדינה.
אנחנו כרגיל נשלם על הנזקים שהם גרמו לנו.

המדינה גורמת להם לקחת הלוואות מהבנקים. העניים לא עומדים בתשלומים וכך הבנקים נכנסים לצרות והמדינה באה לעזרתם. לא עדיף פשוט להנהיג מדיניות חברתית שתעזור לאזרחים? מסתבר שהמוח של ביבי, בוש וחבריהם עובד אחרת. על כך נאמר ''חכם לא נכנס לצרות שפיקח יודע איך לצאת מהן''. במקרה שלנו אפילו פיקח אי אפשר למצוא.

החטא ועונשו במבחן הבורסה
לא מוסרי לתבוע ממשלמי המסים להיות שותפים בהפסדים שלא הם גרמו בשעה שאיש לא שיתף אותם ברווחים הגדולים
ההתמוטטות הכלכלית העולמית מעלה סוגיות אתיות רבות. מדובר בראש ובראשונה ב''חטא ועונשו''. החטא אינו חטא כלכלי בלבד, ואינו רק טעות בשיקול הדעת של מנהלי כלכלה. מדובר בחטא העיניים הגדולות, הפיתוי, ההתעלמות מהסיכונים והמשחק הלא מוסרי בכספיהם של אחרים.

במערכת זו היו שותפים כולם: המפתים שפיתו אנשים לקחת הלוואות מעל ליכולתם; המפותים אשר נענו לאתגר זה; ''כורכי'' ההלוואות השונות אשר מכרו אותן למערכות כלכליות; בתי ההשקעות ומנהלי הקרנות אשר שאפו להציג רווחים בלתי ריאליים; הציבור אשר תבע רווחים אלה; מקצי המשכורות האסטרונומיות לעצמם על חשבון אחרים ועוד ועוד. ההתמודדות עם מציאות זו מעלה שאלה מוסרית של ממש: האם ההתמודדות עם משבר זה צריכה להיעשות לאור שאלות כלכליות בלבד, או שיש להעניק לאתיקה מעמד משמעותי בקבלת ההחלטות?
מהי משמעות השיקול האתי בהקשר זה? ניתן לדבר על המאקרו ועל המיקרו: במאקרו כלכלה יש לשקול האם מבחינה אתית נכון לגייס את כספי משלמי המסים שחטאו פחות כדי להציל את הכלכלה. השיקול האתי אינו עומד בפני עצמו, ואם אכן יתמוטט המשק העולמי ללא התערבות ממשלתית, ייפלו השמיים גם על אלה שלא חטאו, ואז מוצדק להציל את החיים עצמם. אילו הייתה רק דרך אחת להציל את המשק יש להשתמש בה, בשל האחריות הגדולה כלפי כולם.
ברם, במצב בו יש מחלוקת בין מקצועני הכלכלה מה נכון לעשות – האם גיוס כספי משלמי המסים או ניתוח עומק שיגרום כאב גדול אך יפגע בעיקר באלה שבגללם באה הרעה הזו – אין ספק כי הדרך השניה היא העדיפה מבחינה אתית. היא עדיפה כי היא הצודקת יותר; היא עדיפה כי היא מתמודדת עם הפעם הבאה, ופועלת פועלות מניעה שתזכיר לתקופה ארוכה את מחיר המשבר; היא עדיפה כי היא פונה אל מקור הבעיה ולא אל הסימפטומים.
במיקרו כלכלה יש משמעות אתית עמוקה לקבלת האחריות. על אף העובדה ש''כולנו אשמים'', וכאמור לעיל במפולת היו שותפים רבים, ישנו קומץ אנשים שהאחריות שלהם גדולה לאין שיעור. קומץ זה הוא אותם מנהלים שחטאו הן בניהול תאוותני ורודף בצע, הן בהתנערות מהאחריות שלהם לגורל המשק, והן בנטילת מגה-משכורות שהן חלק בלתי נפרד מסיבות המפולת.
אם ההתמודדות עם המשבר הכלכלי לא תהיה כרוכה בתביעה מהם לשלם את המחיר – לא בשל רצון נקמה אלא בשל העיקרון היסודי של ה''חטא ועונשו'', מדובר בפגם אתי חמור. פגם אתי זה ישפיע גם על העתיד, בשל העובדה שיתברר שאין אדם נתבע לשלם את מחיר גבהות ליבו הפוגעת באחרים, ולפיכך אנו נמצא עצמנו במשבר דומה בגלגול הבא של בועת העושר.
על כן, אנו חייבים לתבוע כי בכל מקרה של התערבות ממשלתית כדי להציל את הטייקונים הגדולים – הם ישלמו באופן אישי חלק מהמחיר הכבד הזה. אין זה הוגן ומוסרי לתבוע ממשלמי המסים להיות שותפים בהפסדים שלא הם גרמו בשעה שאיש לא שיתף אותם ברווחים הגדולים בשעות השגשוג.

אם היו משקיעים את הסכומים האלה באזרחים, היו אומרים שזאת מדינה סוציאליסטית. מצחיק לראות שכשהבנקים קורסים פתאום הקפיטליסטים מסכימים להתערבות כה מסיבית של המדינה. כמו תמיד, התערבות המדינה היא בסדר רק כשזה נוגע לעשירים.

מתי יבינו שהסוציאל דמוקרטיה היא הפתרון? הקומוניזם קרס ועכשיו גם הקפיטליזם הפרוע קרס. יש דרך אחרת שעובדת יפה מאוד במדינות סקנדינביה. חייבים לנסות אותה.