בוא אספר לך סיפור על החברה שמוכרת את כרטיס החניה האלקטרוני.
פרצו לי לאוטו וגנבו את המכשיר הזה, זה היה הדבר היחיד שנגנב מהאוטו. התקשרתי לחברה המכשיר רשום על שמי, והודעתי שהמכשיר נגנב והייתי רוצה לדעת מי משתמש בו, כי הרי ניתן למלא אותו רק בעזרת כרטיס אשראי. כל שרציתי הוא להגיש תלונה במשטרה על אותו X שגנב את הכרטיס או על Y שמשתמש ברכוש גנוב.
הם אמרו לי שזה לא מעניינם. את הכסף שלי הם אהבו, כנ''ל את הכסף שהיה על הכרטיס (במיקרה בדיוק מילאתי 50 ש''ח). לא עזר לי כלום. להיפך לאחר דין ודברים האחראית שם אמרה לי ללכת להגיש נגדם תלונה במשטרה ממילא יסגרו את התיק מחוסר עניין לציבור.
לא התעצלתי ומילאתי אחר המלצתה, התקשרתי למשטרה הפנו אותי לאיזה שוטר בשם קובי שמטפל בעיברות מסוג זה (נדמה לי שהונאת מחשב) והוא צרח עלי שלמשטרה יש דברים חשובים יותר לעשות.
מסתבר שצדקה הבחורה.
לא התאפקתי ועניתי לו שאין פלא שכך המשטרה נראית (והרי אין פלא, עם רמה כזו של כח אדם)
ניגשתי לתחנה וביזבזתי שעתיים על הגשת תלונה על גניבה כשבמפורש צויין שם שפניה לאותה החברה תניב שם של מי שמשתמש בכרטיס.
נחש מה? סגרו את התלונה הזו. הרי איני בת של שופט, או של שר... הרמז מובן.
עדיין ניתן למצוא את מי שמשתמש בכרטיס הזה, כמובן שאין עם מי לדבר.
אמנם זה נזק ''מזערי'' כמה מאות שקלים, ואיזה ריב עם פקחית שעמדה ליד האוטו ולא מנעה את הפריצה (חניתי ל-5 דק' והיא עמדה שם כל הזמן), אבל זה מקומם!