ככלל, החוק קובע תשלום פיצויים רק למי שפוטר מעבודתו. עובד הבוחר להתפטר מרצונו אינו זכאי ע''פ חוק לפיצויים. יוצא מן הכלל לכך הוא מצב שבו המעביד נמנע מלפטר את העובד אולם הוא ממרר את חייו של העובד או פוגע בזכויותיו באחת או יותר מן הדרכים הבאות:
א. דורש ממנו לבצע מעשים המהווים עבירה על החוק.
ב. דורש ממנו לבצע משימות העלולות לפגוע בבריאותו של העובד מבלי לספק לו אמצעי הגנה מתאימים.
ג. פוגע בכבודו של העובד ו/או מייצר סביבת עבודה הפוגעת בכבודו של העובד (למשל סביבה בה מושמעות הערות מיניות המפריעות לאותו עובד).
ד. פוגע בשכרו של העובד ללא הצדקה וללא קבלת הסכמה לכך מצד העובד.
ה. משנה את תנאי העסקה לרעת העובד (למשל מאריך את שעות העבודה, אפילו אם בגין השעות הנוספות משולם שכר).
בכל אחד מן המקרים הללו רשאי העובד לעזוב את מקום עבודתו והדבר יחשב ע''י בית הדין לעבודה כפיטורין לכל דבר וענין, לרבות חובת המעסיק לשלם פיצויי פיטורין.
אגב, בשנים האחרונות קיים נוהג בלא מעט מקומות עבודה, שעובד הבוחר לעזוב את מקום העבודה ועושה זאת בצורה מסודרת (מודיע למעבידו לפחות חודש ימים מראש ומעביר את תחומי אחריותו למחליפיו בצורה מסודרת) מקבל לפחות את אותם הכספים שכבר הופרשו עבורו לקרן פנסיה או לביטוח מנהלים ע''ח פיצויי הפיטורין. אולם כאמור מדובר בנוהג שאינו מעוגן בחוק ותלוי כולו ברצונו הטוב של המעביד.
הגב לתגובה זו