תגובות עד כה: 17 תגובות, ב- 8 דיונים. לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות הוסף תגובה 8.  ''הטמא, אינו טמא. לכן אפשר לקרוא לו טמא''. - whaaaat ???  ל"ת      מכורע,    14/04/08 00:55 הגב לתגובה זו 7.  על נבואות והגיון ועל פתרונם הפשוט מכל     תמר ושמעון,    13/04/08 02:32 בהפטרה של פרשת מצורע מלכים ב, פרק ז מסופר על נבואה אחת, שתי נשים, שליש וארבעה מצורעים, הרעב היה כל כך נורא בעיר שומרון. ראש חמור עלה שמונים כסף והפרשות יונים מכרו בחמישה כסף. מלך ארם צר על שומרון. הרעב היה כל כך מזעזע ששתי נשים עשו עיסקה, שכל אחת תאכל את בנה. אבל אחת הנשים לא עמדה בעסקה וכשבא זמנה לבשל את בנה, ברחה. על החומה פגשה את מלך ישראל ותארה לו את הזוועות. הפתרון של המלך למצוקה: להרוג את השליח, שהוא נציג האלהים, הנביא אלישע, אלהים הוא שהביא עליו את כל הרע. אלישע מסר לשליש המלך את נבואה סתומה דברי ה'. שמחר סאה סולת וסאתים שעורים יעלו שקל אחד. כמובן שהשליש לגלג על חוסר ההגיון ואמר לו הנה ה' עושה ארובות בשמים , כלמר כבר ירדו גשמים וכבר תצמח השעורה. הרי כבר ידוע דברים כאלו לא קוראים מהיום למחר. אלישע עונה לו שממש כך יראו עיניו אך משם הוא לא יאכל. ואז ארבע מצורעים שיושבים בפתח השער, שאלו זה את זה, מה יש להם לשבת ולחכות למוות. אין להם מה להפסיד. החליטו לקום וללכת למחנה ארם, אם יהרגו אותם ימותו ואם לא יחיו. כשהגיעו למחנה גילו שהוא שומם ריק מאדם ומלא באכל ובשפע כסף זהב. מסתבר שלילה קודם השמיע אדוני במחנה ארם רעשים של מרכבות וסוסים, נכנס להם הפחד שמלך ישראל שכר את מלכי החיתים ומלכי מצרים להרוג אותם. העם יצא לבזז את המחנה ובאמת וסאה סולת וסאתים שעורים נמכרו בשקל. ולשלמת הנבואה, רמסו ההמונים המורעבים לחיים את השליש על יד שער העיר. זהו תיאור של אמונה ופרשנות, שערים ושיעורים, פתחים וחומות, הגיון ופחדים, מיקום ופרספקטיבה המצורעים שעמדו בשער מחוץ למחנה היו משוחררים מהפחד ואפשרו התבוננות ופרספקטיבה חדשה על המציאות כפי שהיא, כפי שהיא מתהווה לא כפי שהיא ידוע להם. המצור המנטלי והרוחני הוא קבעון של ראיה והרעב הוא רעב רוחני, ההרס העצמי של אדם שאינו מאמין בכוחה המחדש והבלתי מובן של המציאות שאינה תלויה בדבר. הוא גומר את המשאבים שלו, אוכל עצמו מבפנים. מכלה את עצמו. הקניבליזם המתואר בהפטרה הוא הביטוי הקיצוני ביותר לחוסר אמונה לעוורון ולמצור האנוכי, כשהאישה ברחה ופגשה את המלך היא עוררה את תהליכי הריפוי והחזרת זרם החיים מהמקורות האין סופיים האמונה באלהים היא לא הגיונית, ההגיון האלהי הוא מעל תובנתו של האדם היא נוגדת את ההגיון שבני אדם לוקים בו, שבנוי רק על מה שידוע. השליש לא היה מוכן לקבל את נבואתו של אלישע שלא נראתה לו הגיונית לאור המצב, הלגלוג שלו חסם אותו מלקבל את השפע האלוהי. הוא לו חשב על הדרכים הלא הגיוניות, אותם פתרונות בלתי צפויים ומפתיעים גאוניים בפשטותם, אף אחד לא חשב שמחנה ארם יהיה נטוש, אין סיבה לכך. אלישע אמר לשליש שעיניו יראו אך הוא לא יאכל משם. עיניו באמת ראו בפרץ החיים החדש שנפתח, אבל הוא מת לפני שהספיק לקחת חלק בזה להיות שם. את השפע האלוהי התבונתי חוסמים גם הפחד וגם הגאוה. באופן פרדוקסלי, כאין מה להפסיד, משתחרר הפחד משתחררת הגאוה נפתחת ראיה אחרת מפתיעה ופתוחה המאפשרת את התחדשות החיים והשפע. הגב לתגובה זו 6.  אוי ואבוי.     קוליברי,    12/04/08 06:59 הקטע הזה של הטלת האשמה של מהות החולי במעשיו של האדם - הוא נורא ואיום. אז קודם כל, אם צרעת הוא ''עונש'' שמקבלים הולכי הרכיל אז רוב אוכלסיית העולם היתה צריכה להיות מצורעת, ובמיוחד אלו שגרים במקומות קטנים שכולם מכירים את כולם, והרכילות שם זה אורח חיים ''דתי'' משהו...(בגלל האדיקות והדבקות המטרתית שלו). אדם לא מביא על עצמו מחלות. ומי שמשתמש בגישה הזו עושה משהו מאוד מכוער של הרשעה והפללה של הקורבן. זה נכון שכאשר אדם במצב נפשי לא הכי חזק הגוף יכול להגיב בהתאם. וזה נכון שלעתים יש סוג של מחלות פיזיות שמקורן בפגיעה נפשית (מחלות פסיכוסומטיות למשל). אבל בין זה לבין להאשים את החולה במחלתו המרחק עוד רב. למרבה הצער זה טרנד עכשיוי להגיד משפטים כמו : ''האדם בוחר לעצמו את המחלות'' או שהמחלות הן עונש שהאדם מביא על עצמו בגלל מעשיו. הגב לתגובה זו          הדיון כאן הוא לא על אשמה         תום לב,    12/04/08 19:32 אלא על מודעות ונסיבתיות. ידוע היום שמתח ולחץ גורמים לירידה במערכת החיסון שמבריאה את הגוף כל הזמן האדם לא מביא על עצמו מחלות הענין שהאדם סובל מחוסר מודעות, חוסר ידע לגורמים שפועלים עליו ועל הגוף שלו, הסיבה היא לא אשמה, האשמה וההלכאה העצמית היא לא רלוונטית, ההתמקדות הרלוונטית היא אך ורק בהחלמה ובריפוי ובמציאות הגורמים למחלה ושינוי הגישה הגב לתגובה זו              הדיון מלכתחילה מוטעה             שבוע טוב,    12/04/08 21:04 שכן הצרעת המדוברת בפרשה זו היא נגע רוחני, לא מחלת גופנפש, ובטח לא המחלה הפיזית הידועה לרפואה כ leperacy. הצרעת הרוחנית עשויה להתבטא כמחלת עור ועשויה גם לא- מתואר שם צרעת הבגד והבית שהם שלבים מוקדמים ומזהירים של המחלה. היחיד שהיתה לו סמכות לאבחן ולרפא צרעת הוא הכהן, מכיוון שזו מחלה רוחנית, צריך היה סמכות רוחנית ואמצעים רוחניים- מיסטיים, לרפא אותה. אז הדיון על חולי צרעת באמת לא קשור לאשמה (אולי רק לאשמה של החברה שדוחה את החריג והחולה). אבל הדיון על צרעת הנגע הרוחני בהחלט נוגע לאשמה. ולא באופן קל להבנה. הפרשה בכלל לא מזכירה שהמצורע חטא, או במה. היא עוסקת רק בתהליך ההיטהרות. חזל מונים רשימה ארוכה של חטאים מוסריים- חברתיים ובראשם לשון הרע. אבל כמו שאמר קוליברי, יש הרבה רכלנים שאין להם צרעת (פיזית או רוחנית). מרים, הראשונה בתנך שלוקה בצרעת, מקבלת אותה אחרי אמירה אחת בגנות אחיה משה. בנסיבות הסיפור - יציאת מצריים, מעורבים משה מרים ואהרון- כולם בעלי דרגה רוחנית גבוהה, מספיק חטא מוסרי קטן כדי ליצור טומאה גדולה. אז יש קשר אבל הוא לא ישיר , בין החטא המוסרי להתפתחות הטומאה, שאולי עדיף להתחלחל ממנה פחות ולהבין אותה כחסימה אנרגטית או לחלופין מעין שד תודעתי שמוזן מאשמה וחוסם את האור. הריפוי שהתנך מציע הוא שינוי גישה, אבל לא רק ברמה המוסרית אלא ברמה הקיומית, שגם אם חטא כלפי אדם אחר, התשובה היא כלפי אלוהים. בהתבודדות יש חשבון נפש ומתפתח הרצון להתקשר מחדש לבורא, בטקס שעורך הכהן יש סמלים להתפשטות והסרה, ענווה, קבלה מוחלטת של גזירת גורל ואי ידיעה. אפשר, ולו באופן אלגורי, לראות בזה את המתכון שמציע התנך לתהליך הרוחני הנדרש להיטהרות, אבל המחלה הרוחנית של המצורע היא חריגה ואולי אין בפרשה הזו ''מוסר השכל לשבת'' בעל משמעות לכולם, מלבד דרגות שונות של יראה ומיקומה ברצף הזמן לקראת נקיון פסח וחג החירות. הגב לתגובה זו                  חסימה אנרגתית                 תום לב,    12/04/08 23:48 וחזרה אל מקומות שהתודעה שלנו פוסחת עליהם נקיון פסח הוא מסע הטהרות והתמקדות אל הפינות החסומות. הגב לתגובה זו                      יפה, תודה                     שבועטוב,    13/04/08 10:19 רציתי לתקן את המשפט האחרון שלי, או יותר נכון, לשאול- ההרגשה שלי היתה לא שאין בפרשה מוסר השכל ולימוד (שהרי, יש.) אלא שתהליך ההיטהרות של המצורע, הקוד שמפורט בפרשה, הוא מקרה של נסיבות חריגות ולכן אולי אינו פרט שמחילים ממנו אל הכלל. להביל נניח מנקיון פסח שהוא קוד היטהרות עבור כלל הקהילה. ההערה שלך מזכירה לי שגם אם הצרעת היא מקום תודעתי שהתפיסה מעדיפה לפסוח עליו, המקרא מראה שגם הוא כלול ויש לו תשובה. אבל זו ההרגשה הפרטית שלי, ומעניין לדעת איך ראו זאת המפרשים ההלכתיים והמקובלים. הגב לתגובה זו 5.  kesher guf nefesh     guf,  nefesh,    12/04/08 06:41 al pi Luis Hay lechol mahaloa fisit yesh siba nafshit ulemaase hasiba hi beetzem ruhanit barama sel hagufim haeteri vehaastrali itahen she hasiba le הגב לתגובה זו 4.  הצרעת = צער, דיכאון המטמאים אותנו ומשכיחים מאיתנו את השמחה והאור  ל"ת      חמניה,  טבעון,    12/04/08 02:08 הגב לתגובה זו 3.  צרעת היא היום מחלה שיש לה תרופה     לא מבין,    11/04/08 15:35 כל מחלה מגפתית - מדבקת שאין לה מרפא מפחידה . הטיפול היה הרחקת החולים מהבריאים ובמקרה של מיחלת האבולה באפריקה עד כדי אי טיפול בחולים . בסארס בסין על יד בידוד . בסופו של דבר נמצא טיפול לאידס לאבעבועות ולשאר החוליים . התנהגות לא נאותה ואי הקפדה על ניקיון ואוכל מביא למחלות . גם מתח נפשי . לכן ,צריך לחיות נכון, פיזית ורוחנית כדי לא להיות פגיע למחלות שלא נמצא להן מרפא. כל שאר האשמות הן לא רלוונטיות . צריך לטפל ולהרגיע את החולה על מנת שיחלים . הגב לתגובה זו          אתה כן מבין,מה שאמרת ''בפיזית''-זה הענף ''ברוחנית''-זה השורש.  ל"ת          פיזיקה שהיא,  מעל החומר,    11/04/08 18:21 הגב לתגובה זו 2.  לפי הקבלה,מי יודע מה זה צרעת? רמז: לא קשור בכלל לגוף הפיזי.  ל"ת      אף אחד,    11/04/08 15:09 הגב לתגובה זו          צרעת - מצורע - מוציא רע, מלשון הרע         אהבת חינם,    11/04/08 17:10 קלעתי? בפעם הבאה אל תשתחצן, פשוט תפרש. הגב לתגובה זו              אהבתי - קלעת             תום לב,    12/04/08 19:40 גם אהבת חינם וגם את הפרשנות כמה חכמה יש במילים, איך המילים מספרות לנו את האמת מצורע מוציא לשון רע. כי השנאה בתשלום ויש מחיר לרעל - רע-לאדם גאוה - האגו , הגב לתגובה זו 1.  הקלה על הסבל     לעזור,    11/04/08 13:19 אם מחלתו הפיזית של אדם נובעת מפגם נפשי או רוחני, זה עניינו האישי. זה דבר שעליו לפתור בינו לבין עצמו. זה ה''ג'וב'' שלו, לא של מי שמתבונן בו מהצד ושופט אותו. אין לאחרים זכות להתערב בנושא. זו התנשאות לשמה. הדרך היחידה בה ניתן להתערב, ורצוי וצריך להתערב, היא בניסיון לעזור ולהקל על הסבל כאן ועכשיו. כל השאר, לדעתי, אינו אלא אכזריות. הבודהיזם אומר שעלינו לחוש אמפטיה כלפי חולים ולעזור להם כמיטב יכלתנו. לא לשפוט אותם ולקבוע אם הם אנשים טובים או רעים, אם הם הביאו את המחלה על עצמם או לא, אלא לקום ולעזור. הגב לתגובה זו          מילים כדורבנות !  ל"ת          קוליברי,    12/04/08 07:01 הגב לתגובה זו          מסכימה עם כל מילה  ל"ת          שרה,    11/04/08 14:30 הגב לתגובה זו